כשהעולם מעולף מחום…

באחד מימי החום של אוגוסט. בשעה ארבע אחר הצהריים .כשהעולם מעולף מחום… בשעה זו ממש…כבר חזרתי מהעבודה. אדון שרפשטיין הזכור לטוב הסכים בעצה אחת עם נתן אבא של יוסי שאמשיך לעבוד עד לאחר הלידה.כמקובל. זה לא היה כלכך פשוט ונתן היה צריך להפעיל את כושר השכנוע שלו שלא היה מוטל בספק.
הרגליים בקושי נשאו אותי. תמיד היו עקב אכילס שלי.הורידים הכחולים בלטו וכאבו גם בגלל החום הרב ובעיקר בגלל ההריון המתקדם.
יוסי המשיך לרבוץ על הספה בתנוחה הרגילה מול הטלביזיה…לצידו מאפרה גדושת בדלים ובפיו סיגריה בוערת. עשן מתאבך עד התיקרה.והמנטרה הרגילה…אני רעב מה קורה עם האוכל….
ממש כמו אוטיסט כאילו אין לו אלוהים.
מהמהם לעצמו ספק לי ומעיר בדרכו הילדותית שאין כלום במקרר.

נכנסתי מיד למטבח. בקושי אזרתי את שארית כוחותי הדלים.הכלים מארוחת הערב של אתמול עדיין היו כמגדל על השיש ובכיור.והשיש מטונף ושאריות של אוכל מהבוקר וספלי קפה הפוכים מונחים אחד על השני.
הדלקתי את הגז ושמתי מחבת כבדדה על הכיריים. שני חצילים קילפתי שהיו בשרניים ופרסתי אותם לפרוסות . לאחר שהמלחתי אותם קצת הספגתי אותם ועמדתי לטגן אותם.בינתיים קצצתי ירקות לסלט.
לתומי חשבתי שזאת תהיה ארוחה קייצית קלילה וטעימה.אם כי לא קלה במיוחד להכנה. חביתה היתה פותרת לי את הבעיות.
הנה סיימתי את טיגון החצילים. ערכתי יפה את השולחן. אף גמד לא עמד לצידי ועזר לי במלאכה .
מזגתי את הסלט לצלחות והנחתי את החצילים המטוגנים על נייר סופג.יוסי הסכים בטובו לעבור לשולחן האוכל.הוא העיף מבט מזלזל באוכל. מיד לקח את החצילים החמים והעיף אותם לעברי.במזל כמעט קלע לראשי. כל החצילים שהיו עדיין ספוגי שמן נחתו על בגדי .גם חלק על שערותי טעם מהם. המילים נעתקו מפי.
למה יוסי למה בכיתי…
מה קרה לך השתגעת…
למרות חולשתי ועייפותי הרבה…עמדתי להכין לנו ארוחה.אולי זה היה צריך להיות ההיפך.האשה באה מיום עבודה עמוס ועוד אשה בהריון..והגבר נח כל היום בבית והנה התוצאה.
ממש לא הופתעתי כשהגיעו המכות והצרחות.הוא העיף לי סטירה מצלצלת וצעקד תאכלי את כל יום חצילים…את לא יודעת שאני שונא חצילים…כל חציל בכל צורה שהיא…
שתקתי. ככה אמרה לי מסעודה.
אל תגיבי ואל תרתיחי לו את העצבים.שירגע לבד…
הסתבר שהשתיקה שלי כמוה כהודאה ואפילו עיצבנה אותו יותר.
יוסי משך בשיערי ובבגדי וזרק אותי על המיטה. המשיךלבעוט בי בחמת זעם לקלל ולגדף.
חלאה זבל זה מה שלימדו אותך לבשל…
אוכל של פרות.
מזל שאת לא מכינה לי רעל.
בכיתי …ריחמתי על עצמי כלכך.איך יצא שהגעתי למצב העגום הזה …
איך בכלל יכולתי להמשיך לחיות עם חיה רעה כזאת…חיות לא מתנהגות כך בטבע.
איפה נעלם הגבר הנחמד שאהב אותי כלכך…שאהבתי אותו כלכך…
שהבטיח לכבד ולהוקיר אותי…סתם מילים נבובות ומיותרות.
ואז כנראה התעלפתי.
שתי כוסות מים קרים נחתו על ראשי והעירו אותי מעלפוני.
יוסי גרר אותי למקלחת…לא טרח אפילו להסיר את בגדי מעלי.המים הקרים המרעננים זרמו מעלי ועל שערותי ובגדי. רעדתי מקור מכעס ומשנאה .
אחרכך שמעתי את הדלת נטרקת ויוסי יצא מהדירה.
התעשתתי. גררתי את עצמי לארון ומשכתי חצאית וחולצה.לקחתי איתי שקית ניילון …צררתי בה כמה בגדים ויצאתי לתפוס את האוטובוס לתחנה המרכזית.
הפנים שלי התנפחו מהמכות. שמתי משקפי שמש ואת השיער הרטוב עדיין פיזרתי כך שיסתיר קצת את סימני החבטות.
בערב הגעתי לעירי. לבני משפחתי. הורי כבר הבינו.
אבא שלי אמר בכעס רב א ת ל א ח ו ז ר ת ל ש ם י ו ת ר ל ע ו ל ם. נקודה סימן קריאה .
זה האבא שלי שלא הרשה לי להתחתן איתו כאילו ראה את הנולד….
האמת שגם אני לא ריציתי לחזור לשם יותר.רציתי להשאר בבית עם ההורים והאחים …בביתם החם והמוגן.

בשעות הערב המאוחרות הגיעה מונית מיוחדת לשכונה.
יוסי יצא והורה לנהג המונית המופתע לחכות לו ולהשאיר את המונה פועל.
הוא עלה בצעדים מהירים לבית הורי.
הוא דפק חזק על הדלת.אף אחד לא ענה לו. התעלמות.
איפה היא…. צעקד כשאף אחד לא פתח.

אחרי כמה דקות שינה את הטקטיקה .
הוא התחיל לבכות ולהתחנןו.
כשנכנס סוף סוף …לא התיחס לאף אחד.
נכנס במרוצה אלי לחדר.
התכופף אלי בדמעות.
אני אוהב אותך.
סילחי לי.
בבקשה בבקשה תחזרי הביתה .
את בהריון אני לא רוצה שתעשי הפלה .
אני לא יכול בלעדייך.
סליחה סליחה סליחה.אני מצטער. מבטיח שלא יקרה יותר בחיים …אני אוהב אותך. נקודה .
ומליון נשיקות וחיבוקים. ולטיפות על הפצעים.
אבל בתוכי סיכמתי עם עצמי ביום ראשון אלך למרפאה ואבקש מועדת ההפלות לבצע הפלה דחופה בנסיבות מיוחדות כמו במצבי.
אבל מאידך הופיע הפחד הגדול.הפחד הענק הכריע.
גם הבושה.מה יגידו…השכנים…הדודים….החברים….כולם כולם…
אבל בעיקר התקוה שאולי בכל זאת מחר כבר יהיה יותר טוב .

הורי ניסו לשכנע אותי.לא להכנע.לא לוותר ולא לחזור לביתו.לטובתי.
אטמתי את אוזני.חזרתי איתו עוד באותו הערב.הביתה לדירה הקטנה והחמודה שלנו.
כל הדרך חזרה אחז בידי.ליטף את פני ונישק אותי על ראשי.
נהג המונית בטח חשב שאנחנו עדיין בירח דבש.