לא מהעולם הזה-פרק 3

"הוא צריך להגיע כל רגע" הודיעה שון ברמקול למשמוע קול צרחות של בני נוער צעירים שנהנים במסיבה."אוף איפה הוא" היסתובב סביב עצמו בחדר המנוחה מאחורה, שון חייג אל טיילור אבל הוא לא ענה." הוא היה צריך להגיע ב8.עכשיו 8:23 ועם האדון הזה לא יגיע אני יבטל את המסיבה." אמר שון ונעץ מבט בטלפון."תירגע נתקשר עליו שוב" ליטפה אנדריאנה את גבו של שון וחיבקה אותו מאחור."אני היתקשר עליו" הציע אליסון וקול חיוג נשמע.
*לפני כ23 דקות*
"טוב אמא אני הולך לחגוג עם החברה"אמר שון ועמד בפתח הדלת." רגע אחד.." היתקרבה אמו עליו "לא שחכתה משהוא" אמרה וחייכה "אוף איך את זוכרת הכל" אמר ונתן לה חיבוק."לא לזה התכוונתי טיילור,אתמול קניתי לך חולצה זוכר? אמרתה שתילבש אותה בהזדמנות הראשונה שלך" ,"
"אבל אמא, היא ,גדולה עלי"
"תשמור תתרוצים ותלך להחליף" חייכה עליו ונתנה לו פוש מאחורה כדי שילך ,הוא צחק ועלה לחדרו.
אך אמא אמא אמא גם בגיל 16הייא מיתנהגת עליי כילד קטן,מלמל לעצמו ופשט את חולצתו שהכין ליומולדת ושם את החולצה החדשה,צבעה היה חום ב'ז הוא חושב שהיא לא מתאימה לו כמו השחורה שתכנן לשים.טוב אני ישים את זה בתיק,את זה, ואת המכנס שאני יחליף לאחר כך עם אני ילך לחוף שליד המועדון,מלמל ונעמד מול המראה מסדר סידור אחרון של השיער ויוצא.
הרחוב חשוך,הרוח נשבה ותנועה קלה של כלי רחב חלפה מידי פעם בעודו טיילור צועד ברחוב,הוא והפלפון שלו, שהבחין בשעה המאוחרת,8:15 הוא מאחר למסיבת הפתעה של עצמו. טילור ממשיך ללכת ברחוב הריק,עבר דקה ורק נשימותיו ונפנוף הפוני הקצר שנופל על מצחו היו ברחוב,טוב כמו כל יום רגיל בשעות שכולם כבר בבית מתכננים את היום של מחר.הוא ממשיך ללכת ואז שומע רעש, רעש שדומה לצעדים,הוא הביט לצדדים אבל לא היה שם אף אחד,הוא בטוח שהוא לבד.אני רק מדמיין,מלמל לעצמו ואחז בפלפון כאילו הוא מתקשר למישהו.מאחוריו נשמע רעש של צעדים,הוא מתכופף ליד שיח קוצים ירוק וגבוה שהיה יכול לכסות אותו וראה משהוא שבחים לא חשב שיהיה קיים. אדם יצא משום מקום..ממש משום מקום לא היה כלום חוץ מעצים ומכונית שניראת הרוסה מתאונת דרכים ישנה."זה לא הגיוני אני בטוח שהיתי לבד" אמר בקול חרישי,אותו אדם הלבוש בבגדים לבנים וכפפות היסתכל סביב כדי ליראות עם יש אנשים שמסתכלים עליו,הוא היה ניראה מבולבל,ואז לאחר כמה שניות הגיע מסעית.טיילור ישר קפץ לתוך השיח בפחד,היה אפשר לשמוע את הנשימות הכבדות שלו במצב של חוסר ידע מתי יוכל לצאת בלי להסית את צומד ליבם של האנשים הלבנים שהופיעו מתוך המסעית. בחיים הוא לא ראה אנשים שהם פשוט מופיעים משום מקום.האנשים עם הבגדים הלבנים הוציאו ארגזים ונכנסו אל מקום בלתי נראה לעין ונעלמו כאילו לא היו.טיילור התרומם והסתכלל סביב והתחיל לרוץ.הסוף של הרחוב היה כל כך ארוך,איך דבר כזה יכול לקרות?איך אנשים יכולים לבוא משום מקום ולחזור לשום מקום.טיילור מרגיש שחייב לגלות קורה.לפתע נשמע צלצול טלפון. "הלו?"אמר טילור בפחד,היה אפשר לשמוע את הפחד בדיבור שלו."תגיד לי איפה אתה התחלנו את המסיבה לפני 23 דקות!"אליסון צעקה מבעד לצד השני של הקו "אני…אממ..אני בדרך כן אני כבר בא" אמר טילור,"טיילור,הכל טוב אתה נשמע מוזר,"אמרה אליסון אבל כבר היא שמעה את צליל הניתוק מהצד של טיילור.טיילור ניתק משום שמולו הופיע אותו אדם בחליפה הלבנה.