את מתה?…. – פרק 1

"למה לנקום, זה לא יפה" שמעתי קול מגיע מאיזה שהוא מקום.
"בכל זאת, הוא שומר עליך" קול נוסף הגיע.
מרוב הפתעה יצאתי מהדבר המוזר. אני לא ממש יודעת איך לקרוא לזה.
"מה? מי אתם? מה אתם עושים כאן?" שאלתי בקול רועד. פתאום ראיתי שתי רוחות. "אהההה" צעקתי באימה.
"את לא מזה אותנו? אני אמא שלך!" רוח אחת ענתה.
"איייייייממממא?" שאלתי בגימגום.
"ואני אבא שלך!" אמרה הרוח השניה.
"אאאאאאבבבבבא?" שוב בגימגום.
"שמענו את קריאתך לעזרה" אמא אמרה.
"קריאתי לעזרה?" שאלתי.
"הענקנו לך כוח מיוחד שאין לאף אחד אחר. רק לך" אמר אבא.
"כוח מיוחד?" לא הפסקתי לשאול שאלות.

"לדבר עם המתים!!!!" אמרו שניהם יחד בקול מפחיד.
התקרבתי לאמא וניסיתי לגעת בה. אבל ידי עברה בתוכה.
"אבל אני לא יכולה לגעת בך!" אמרתי קצת בבכי, "אני לא יכולה לחבק אותך"
אני יודעת מה אתם חושבים. אני ילדה קטנה שרוצה חיבוקים. אבל כל ילד צריך את זה. דוד בני לא חיבק אותי עוד מאז עגר איתי ולכן נעשתי עצבנית. איך לי חברים. אני סגורה מידי. גם כשאמא שלי גרה איתי. זה היה בגלל אבא. אמא תמיד הייתה נותנת לי נשיקת לילה טוב לפני שאני ישנה. דוד בני לא.

פתאום נשמעה נקישה בדלת.
"דוד בני?" שאלתי בתמימות.
"כן" הוא אמר.
"באתה להתנצל?" שאלתי שוב בתמימות.
"באתי להגיד לך משהו"