גן העדן האבוד – פרק 7

היה קשה למצוא זמן לעדכן, בקושי הייתי בבית,
החלטתי לקום קצת יותר מוקדם ולסיים את הפרק חח

גן העדן האבוד – פרק 7:

קיילס עמדה בפניהן בשמלת שיפון ירוקה אשר ישבה עליה בצורת חצוצרה, משאירה מחשוף מותק בחלקה העליון. היא נאלצה להאריך מעט את הגובה בכדי שהכול ייראה יפה.
"את קסומה!" אמרה שרה כשחיוך על פניה. קיילס הסמיקה קלות כתגובה.
נשאר רק עוד יום אחד לנשף, והבנות כבר לא יכלו לחכות לרגע בו יפסעו בשמלות שהשקיעו בהן כל כך הרבה זמן.
"ומה איתך?" תהתה קיילס, שרה ניגשה אל הארון אך ברגע שבאה לפתוח את הדלתות, לקחה צעד אחורה כשחיוך שובב על פניה. "זאת הפתעה" צחקה לעצמה.
דפיקות קלות בדלת, קטעו את הדיבורים ושרה מיהרה לפתוח.
"אני מחפש את פפר," אמר שון בעודו נשען על המשקוף. שרה צעדה לאחור ופינתה את הדרך לכיוונה של פפר. זאת שכבה על המיטה והביטה בו באדישות. הוא ניגש אליה כאשר ידו הימנית מוחבאת מאחורי גבו.
"כן?" תהתה. היא לא הבינה מה היה לו לחפש בחדר שלה, אלא אם כן זה עוד ריב מטופש עם צ'ילי.
"זה בשבילך," אמר בחיוך והושיט לה ורד אדום. היא הרימה גבה במבט שואל.
"התבלבלת, נראה לי, חברה שלך נמצאת בחדר אחר" אמרה בנוקשות והתעלמה מהורד. הוא גיחך לעצמו והניח אותו על השידה שעמדה ליד. נוצרה אווירה מתוחה בחדר וקיילס עם שרה החלו להרגיש לא בנוח להימצא עם שניהם באותו החדר.
"אני מזמין אותך ללכת איתי לנשף," אמר, היא לא ידעה כיצד להגיב. "או שאת מפחדת ורוצה להגיד לי שאת הולכת עם החבר הדמיוני שלך?" הוא שלח בה חיוך מתגרה. היא גלגלה את עיניה וקמה על רגליה, נעמדת על קצות האצבעות בכדי להשיג את גובהו. "תאסוף אותי בשמונה." אמרה וזה חייך כתגובה.

ערב שישי מיהר להגיע, נשארה רק חצי שעה לתחילת הערב. שטחי בית הספר היו מלאים בקישוטים ומסיכות לכבוד האירוע. כל התלמידים עשו את דרכם אל אולם הספורט הגדול, לבושים בבגדי ערב מושקעים והיו נלהבים להתחיל.
אלנה פסעה אל החדר בחרדה בעודה עדיין לובשת רק קפוצ'ון אדום וטייץ.
"אני לא מוצאת אותה בשום מקום!" אמרה בייאוש והחלה להפוך כל דבר בחדר.
"מה יש?" נשמע קולה של איזבל מחדר המקלחת.
"השמלה שלי..קניתי שמלה אפורה לכבוד הנשף…אני לא מוצאת אותה." אמרה. איזבל יצאה מחדר המקלחת, פוסעת אל תוך החדר בשמלת ערב אדומה, אשר הייתה דומה לזאת של קיילס רק בצבע אחר. עיניה של אלנה כמעט ויצאו מחוריהן, היא הייתה מזועזעת מהמראה שלה.
"את צוחקת עליי?!" התעצבנה, "את יודעת עד כמה אני לחוצה היום ואת לובשת לי שמלה אדומה כמו בחיזיון?" רטנה. איזבל גלגלה את עיניה.
"הכול יהיה בסדר, מקס ופיל יהיו לצידך כל הערב." אמרה בעודה ניגשת אל הארון, "יש לי שמלת ערב שחורה להביא לך אם את רוצה.." היא הוציאה מהארון שמלה שחורה וזרקה אותה על המיטה,
"הכול יהיה בסדר.." הבטיחה כאשר ראתה שאלנה לא הצליחה להירגע.

מריאן עשתה את דרכה לעליית הגג. היא כבר הייתה מוכנה, לבושה בשמלה השחורה שמדדה בחנות והתאהבה בה מיידית. בשיערה הקצר לא נגעה, רק הוסיפה לו כובע צילינדר קטן בצד,
בידה החזיקה מסיכה שחורה שישבה רק על צד אחד של הפנים, חושפת את הצד השני.
עיניה היו מאופרות בצללית אפורה כהה ואייליינר שהדגיש את עיניה, ובכדי להוסיף שמה על עצמה כמות קטנה של נצנצים. היא ידעה שהוא היה שם, כנראה שכב על הספה כרגיל.
היא חשבה הרבה על מה שהולכת להגיד, שיננה את הכול בראש ועזרה אומץ כדי לגשת אליו.
כאשר הצליחה לעלות עם כל עומס השמלה, הופתעה לראות אותו שם, נשען על מעקה ומסתכל מטה אל הנוף. הוא היה לבוש במכנס שחור וחולצה מכופתרת לבנה עם עניבה שחורה. שיערו היה פרוע והשתולל לכל עבר מעוצמת הרוח. הוא לא השקיע בעצמו יותר מדי, גם מסיכה לא הייתה לו.
"ראיתי אותך עולה" אמר. היא קימצה את כפות ידיה לאגרופים וניסתה להרגיע את עצמה מהלחץ שעבר בה. הוא לא הסתובב אליה. היא ניגשה אליו בצעדים מהוססים, בעודה מחזיקה בשמלה בכדי לא למעוד בדרך.
"מקס.." מלמלה בשקט בעודה מביטה עמוק אל תוך עיניו הזוהרות.
הוא היה כל כך שלוו ורגוע, הוא כבר ידע מה הולכת להגיד עצם העובדה שעיניה לא יכלו להתמקד בנקודה מסוימת אחת. היא בלעה את רוקה ולקחה נשימה עמוקה, עומדת לשפוך את כל על לבה, אך ברגע שפתחה את שפתיה, הוא הקדים אותה.
"אני אצטרך להיות רוב הערב לצדה של אלנה, אני לא אוכל להקדיש לך תשומת לב כמו שהיית מצפה מבן הזוג שלך לערב.." אמר. היא ניסתה שלא להרכין את ראשה, היא לא רצתה שיראה את האכזבה בעיניה. היא פתחה את אגרופיה, משאירה ארבעה סימנים אדומים על ידה.
"אני מבינה.." מלמלה.
"אבל אשמח לחלוק איתך את ריקוד הפתיחה…" הוא חייך אליה קלות. לרגע האכזבה עברה, וניצוץ של שמחה הופיע בעיניה. היא הנהנה באישור.

פיל לא הופיע, ולכן איזבל הייתה זאת שליוותה את אלנה לאולם. הלחץ תלתל את גופה, והוא עוד יותר גבר לאחר שהבחינה כי יותר מחצי מהבנות בבית הספר, היו לבושות באדום.
"זה מסבך את העניינים" מלמלה איזבל. זה לא עודד את חברתה.
"רוצה לסעוד את כל הלבושות באדום?" חייכה אליה איזבל וזאת שלחה בה מבט נוזף.
"היה מגוחך מצידי לחשוב שהוא באמת יבוא.." מלמלה לעצמה אלנה. איזבל לא שמעה אותה, היא הייתה עסוקה בסטף שעשה את דרכו לכיוונן. הוא היה לבוש שחורים ושיערו היה אסוף לאחור בגומייה. "אתן יפהפיות," אמר כשחיוך חושף שיניים לפניו, ",במיוחד את" פנה לכיוונה של אלנה. איזבל ידעה שעשה זאת בכדי להרגיז אותה.
"איפה פיל?" תהה.
"הבריז" ענתה איזבל בנימה עצבנית.
"אולי הוא עוד יבוא.." אמרה אלנה בתקווה, "אני אלך לחפש אותו.." החליטה איזבל ועוד לפני שהספיקו להגיב, כבר לא נשארו עקבותיה.

"קחו, תזכרו, קודם אתם מחכים שיקצרו את החשמל, לאחר מכן תתפסו עשרה אקראיים.." אמר הבחור בעל מסיכת אנונימוס על פניו והושיט לידם דבר מה העטוף בניילון לבן.
הוא צפה בהם מהצד.
הם היו שלושה בסך הכול, אחת מהם הייתה בחורה. את זהותם לא יכול היה לראות, כיוון ששלושתם חבשו מסיכות שחורות שהסתירו את מלוא הפנים.
"אני הולך לקרטר…תעדכנו אותנו.." אמר. הם הנהנו בראשם כמו חיילים מושמעים והסתלקו.
הוא החליט לעקוב אחר הבחור עם מסיכת אנונימוס ולגלות מי זה היה הקרטר הזה.
"צ'ילי!" קול נשי קטע את תכנוניו, היא הופתעה לראותו בפרוזדור, מתחבא מאחורי אחת מהפינות.
"מתחבא?" גיחכה איזבל.
"את מפריעה לי כרגע." רטן.
"היורשה לי לשאול במה בדיוק?" היא התעצבנה מהגישה שלו.
"ילדי המבחנות שלנו הופיעו.." אמר בזלזול. הבעתה הפכה לרצינית וחיוך נמחק מפניה.
"איפה הם?"
"אם את מספיק אמיצה, נצטרך להתחלק, חלקם הלכו לכיוון האולם ואחד מהם לכיוון המעבדות.." ענה.
"אני אלך אחריו." קבעה. הוא לא התנגד, היא גם לא באמת חיכתה לתשובה, רק הודיעה והלכה.
לאחר שהתרחקה מהמעונות וראתה כי אין אף אחד מאחוריה, שמה את המסכה על פניה וניגשה לבניין המעבדות. המקום היה חשוך, אך יכלה לראות מעולה בחושך.
דמות גבוה הבחינה בה ועשתה את דרכה לכיוונה.
"קחי.." אמרה הדמות והושיטה לה את המזרק האדום.