ג'ן ילדת זאב הקדמה

הקדמה: מתוך ילדותה של ג'ן.
התעוררתי במיתה מצרחה שהגיע מבחוץ. פתחתי את החלון, יותר נכון, ניסיתי ליפתוח את החלון. ניסיתי בכל הכוח והחלון עדיין היה סגור. התחלתי להתעצבן על החלון. קראתי לחלון חצוף וגם זה לא עזר, אז הצבעתי על החלון ומילמלתי לחש "היפתח". החלון נפתח בקלות. הסתכלתי מחוץ לחלון וראיתי שממש מוקדם. אחר כך חיפשתי מאיפה הגיע הצרחה. ואז ראיתי ילד קטן, בן שש בערך רץ ואחריו רדף יצור ענק פרוותי ושחור. איך אף אחד לא עוזר לו??? ירדתי במדרגות לכיוון הדלת. ההורים שלי עדין ישנו. יצאתי החוצה והסתתרתי מאחורי סלע גדול. ואז ראיתי את היצור מקרוב. זה היה איש זאב. נישאר עוד שעתיים עד שהשמש תיזרח. לא ידעתי מה לעשות… החלטתי לנסות על הזאב לחש "הקפאה" ופיספסתי. איש הזאב עצר והסתובב ליראות מי הטיל את הלחש. התכווצתי מאחורי הסלע. לפחות הילד הצליח ליברוח. איש הזאב התחיל להתקדם לעבר הסלע. עכשיו הוא היה ממש קרוב עד שיכולתי לישמוע את נשימתו. ואז הסלע הועף ונפלתי לאחור. הייתי משותקת מבהלה. כל זה היה כל כך מהר! ליפני שהספקתי לצרוח איש הזאב נשך אותי ביד. צרחתי ממש חזק עד שבטח פוצצתי כמה כוכבים בגלקסיה. ואז, איש הזאב ברח בחזרה לכיוון היער הגדול. נפלתי על הראש ואיבדתי את ההכרה.

מה נעשה? קולה המודאג של אמא שלי נישמע. פקחתי עניים. הייתי במקום עם קירות לבנים ועם ריח חמצמץ של עלי מרפא. הייתי בבית חולים. לא זכרתי כלום. ואז התחלתי להיזכר במה שקרה. על ידי הייתה פיסת בד בצבע ירוק. הסתכלתי מקרוב וראיתי שזה עלה מרפא. כל הגוף שלי כאב. הסתכלתי מסביבי וראיתי את אבא ואמא מדברים עם רופא. ניסיתי לקום ויללת כאב בוגדנית נפלטה מפי. אבא ואמא רצו אלי ואמא השכיבה אותי שוב. היא היתה מודאגת והיא התחילה לדבר ממש מהר. "הכול יהיה בסדר! את רק צריכה להיות בבית החולים ולהיפתר…" היא עצרה. אבא המשיך אותה. "איש זאב נשך אותך. והוא העביר לך את המחלה". התחלתי להיבהל, "מה'זתומרת?" אבא ואמא שתקו. הרופא ענה בימקומם. "כשאיש זאב נושך קוסם, אז גם הקוסם נהיה איש זאב".