האי האבוד פרק 4

לקראת הבוקר כבר הייתי מטושטשת אני זוכרת שבאמצע הלילה התחלתי לשמוע קולות משונים מכיוון היער, לפנות בוקר עוד כשכולם ישנו שמתי לב שיש עקבות מוזרות על הרצפה, של יצור לא רגיל, גררתי את דון למערה והתחלתי ללכת אחרי העקבות שמובילות אל תוך היער, לקחתי איתי רק את הספר של האי האבוד והמשכתי ללכת קולות של חיות משונות נשמעו מתוך היער אני אהיה כנה, קצת פחדתי להכנס לשם לבד בלי אף אחד שישמור עליי התחלתי לחזור בחזרה למחסה עד שלפתע שמעתי קולות של מישהו, של משהו, מתנשף בכבידות מעליי הסתובבתי באיטיות הוא שאג, התחלתי לברוח בחזרה לבית המחסה כנראה שדון עקב אחרי, כי הוא כבר היה מחוץ למחסה כדי להחזיר אותי פנימה "מה חשבת לעצמך בדיוק?! את יודעת מה הייתי עושה לעצמי עם היית מתה??" "הייתי חייבת לדעת אני מצטערת…" "מה הייתי עושה בלעדייך?! נפגעת נפצעת?!" "נחתכתי מאבן.. זה לא כואב" "תראי לי את זה עכשיו!" דון ראה את הפצע והשתגע "מה את נורמלית?! זה לא כואב?! יש לך חתך עמוק אולי נצטרך לתפור אותו! אמה את לא אמיתית למה יצאת לבד ליער?! היית מעירה אותי ו…." נישקתי אותו "תירגע אני אומרת לך שזה לא כואב ניקיתי את זה כבר אני לא כזאת טיפשה כמו שאתה חושב" "אולי את טיפשה אבל הטיפשה שלי.." הוא התקרב אליי ונישק אותי "היי זוג יונים…" תומס צעק לנו דון היה נבוך והסמיק. התחלנו ללכת לכיוון היער לחקור את החיות המסוכנות התפצלנו שוב לאותו הפיצול והמשכנו ללכת, אני (ודון לחצי המסוכן יותר) הבחנתי ברעש מוזר מהשיחים דון הכין את החנית שלו הזזתי את העלים והבחנתי באריה הכחול ישן (שילוב של אריה וטירקס) "אבל הוא היה אמור להכחד ממזמן" דון אמר לחוץ "באי הזה הכל יכול לקרות…"