האנדל – הבילתי ניתנת להיפנוט פרק 1

"לוסי?לוסי!"
שמעתי את הקול של אמא שלי
"אני קמה אני קמה"
"יש לי חדשות טובות"
"מה?"
"אנחנו חוזרים לישראל"
המישפט שלה העלה חיוך קטן על פני
חצי שנה שאנחנו בניו יורק
חצי שנה של לימודים אינטרנטים
חצי שנה בלי חברים
"לא קוברים את אבא בישראל?"
"לא"
אמא שלי כבר הכינה את המיזוודות
לבשתי טיטס וסווצרט עם פרצוף מחייך
הטקסי חיכה למטע
והמזוודות והתיקים חיכו רק לנו
לקחתי את הזוודהבצורת האיפון שלי ואת המיזוודה שפשוטה של אמא שלי ונסענו בטקסי
בשדה התעופה:
הייתי בתור להיכנס לאוטובוס ואחרי דקות ספורות ניכנסתי
האוטובוס התחיל לינסוע
שמתי לב שהוא עקף את במטוס שלנו
וגם את כל המטוסים
האוטובוס התחיל לצאתי משדה התעופה
"מה קורה פה" מילמלתי
אחרי דקה תמימה האוטובוס נעצא והנהג רץ החוצה
"ליברוח! כולנו בסכנה!"
מובן שכולם האמינו לנהג
חוץ ממני
"לוסי! בואי צריך ליברוח!"
"אני לא בורחת אסור לנו לצאת מהאוטובוס"
"לוסי!"
"אם את סומכת עלי אמא"
אחרי כמה דקות של הישתוללות
שמעתי רעשים
"תיתחבאי מתחת לכיסאות!"
ירדנו מתחת לכיסאות
וסתמתי לה את הפה עם היד
אני לא מאמינה שהיא סומכת עלי!על ילדה בת 11!
נחתה מן חללית מן השמיים ושם יצא מישהו, או יותר נכון משהו
שאותו מובילים שני בני אדם
אבל משהו בפנים שלהם לא ניראה אמיתי
לא היו להם אישונים
אחרי כמה דקות גם עיני נהג האוטובוס נהיו לבנות כולן
הוא שלך מכשיר ואיכשהו ידעתי מה לעשות
"תיסתמי את האוזניים ותיסגרי את העינים!"
מאיפה כל זה בא?
אחרי כמה דקות הוא החזיק את המחשיר למקומו
חוץ מלי ולאמא שלי לכל האנשים שהיו יחד איתנו באוטובוס העינים נהפכו ללבנות
"איך את יודעת על כל זה?"
"אני לא יודעת"