המסע לעבר הלא נודע – פרק 1

ליסה, בבקשה, תשמרי עליו"
אלה היו המילים האחרונות של ג'ף, היא זכרה אותן טוב, וגם את המבט העצוב בעיניו הירוקות האומר להתראות בפעם האחרונה, מאז, כל שנה באותו יום, היא הייתה יושבת שם, בגינה הזאת, ובוכה.
"ליסה, תיכנסי הביתה, העוזרת הכינה ארוחת ערב" היא שמעה את קנת' קורא לה מהמטבח, היא קמה באיטיות ממקומה, במבט מאוכזב, כבכל יום היא ציפתה שהוא יחזור, לפחות לנשק אותה בפעם האחרונה, אבל זה לא קרה.
היא נכנסה למטבח, אישה צעירה ומלאת שמחת חיים, שיער זהוב ופסים אדומים בולטים בתוכו, עיניים ירוקות – צהובות. "מה יש ? " שאלה בנימה מנומסת אך עצובה מעט "מרק אטריות, בייקון, ולסיום עוגת וניל מוקרמת".
היא אכלה בלא רצון וחזרה לחדרה, קנת' נכנס לחדר, מזכיר קצת את אביו, קנת' היה נער בן 13, גבוה במקצת, עם שיער שחור ועיניים שחורות, כאילו האופל עצמו נמצא בעיניים שלו, אך כשנכנס לחדר השתנתה האווירה, ממדוכדכת למתוחה, כאילו מחכים למשהו שיבוא.
פתאום בלא ציפייה נכנס לחדר צ'רמין, בכבודו ובעצמו, אחרון המלכים על כדור – הארץ, ליסה נראתה מופתעת לרגע, לא מהגעתו, אלא מהופעתו, הוא היה לבוש בגדים שחורים, שהתתאימו דווקא לעיניים השחורות שלו, אך התנגדו להשתלב עם שיערו הבלונדיני.
הוא נכנס בבהלה לחדר, "ליסה? בואי איתי, מרצ'נט מחכה לך, משהו נורא קרה"
ליסה, שהייתה כבר רגילה להתפרצויות כאלה, נאנחה והלכה איתו, דלת חדר האורחים הייתה סוג של שער, שהוביל לביתו של צ'רמין.
"מרצ'נט ? מה קרה לו ? " ליסה זעקה, היא ראתה אותו שם, גוסס, אך הייתה מסוגלת להסתכל רק מרחוק, כאילו משהו חסם אותה, חומה.
"צ'רמין, מה הולך כאן ?"
"הגלדיאטורים, הם עברו כאן, כמו שאת רואה, הרס וחורבן, וגם סמל החרב והמגן המפורסם שלהם"
"מה להם לחפש כאן ? "
"שבי, זה הולך להיות סיפור ארוך".