העליונים | פרק 11 (ניסיון לחזרה)

(אני לא יודעת למה אני ממשיכה להעלות… אין שום תגובות ושום ביקורות ואני לא יודעת למה אני ממשיכה להעלות.. וכן, כנראה שזאת דרישת צומי. אבל זה באמת מעצבן שלכולם מגיבים מלא ועוקבים קבועים לסיפורים ורק לי (ולעוד כמה חוץ ממני) לא מגיבים בכלל. ואני לא יכולה להסתכל על התגובות, כי כל אחד יכול להכנס, לרפרף וללכת בלי להתעמק בנושא ובכתיבה, אז התגובות הן החשובות יותר, כנראה.)

בינתיים, במרכז העיר, במרחק כמה קילומטרים מהם, השוטרים בפיקודה של סגן מילס המשיכו את החקירה שלהם. לאחר מעקב מייגע שהחל בעקבות עשרות אירועים מוזרים שקרו בחמש-עשר השנים האחרונות, לבסוף הצליחה מילס להתאים את הפרצופים.
" תראה לי מה יש לנו." הורתה לשוטר שלצידה. הוא לחץ על כמה כפתורים במקלדת. על מסך המחשב הגדול הופיעו פרצופים שונים של מבוקשי המשטרה.
אחת מהתמונות גדלה והופיעה על חצי מסך- זו הייתה תמונה של בחור צעיר בעל שיער שחור חלק ושופע ועיניים ירוקות. " השם שלו הוא קיליאן סטון. בן עשרים. נראה שהוא מסוגל ליצור סוג של אנרגיה אטומית ולשחרר אותה באמצעות מגע."
" והוא מסתובב עם עוד כמה נגועים." היא הוסיפה.
" כן." התמונה של קיליאן התקטנה שוב, והפעם שתי תמונות- הראשונה של גבר צעיר בעל שיער חום ועיניים חומות, השנייה של אישה באותו גיל בעלת גוון עור כהה, עיניים שחורות ושיער תכול, מילאו את המסך כולו.
" ג'נבה קרטר, בת 27, וסאם בייל, בן 25. לה יש את היכולות לשנות את עוצמת כוח הכבידה כמעט בכל דבר קיים ולהפוך את עצמה ואחרים לבלתי נראים, והוא טלקינט וטלפת, הוא מסוגל להזיז דברים בכוח המחשבה בלבד ולקרוא ולתקשר על תנודות גלי המוח."
" מה בנוגע לנגוע היותר מבוגר?" שאלה מילס.
שתי התמונות התקטנו, ובמקומן הופיעה על המסך תמונה של איש בוגר, כבן ארבעים פלוס, בעל שיער חום כהה ועיניים בהירות. " השם שלו הוא אדווין מק'קוי." הסביר השוטר. " חוץ משם ומראה, אין לנו עליו כלום, להבדיל מאחרים."
" מה זאת אומרת?" שאלה.
" אין עליו כלום. לא עבודה, לא ארץ מוצא, לא ידועים שום קרובי משפחה של האיש. רק שם. אפילו את סוג היכולות שלנו אנחנו לא יודעים."
" אז תדעו." אמרה. " האיש הנגוע הזה, אם אין לנו שום פיסת מידע עליו, יש לו מה להסתיר, והוא עשה הרבה בשביל לוודא שלא ידעו דבר. צריך לחפש אותו."
" כן, סמל." הסכים השוטר.
" ברגע שנמצא אותו, דלתות נוספות ייפתחו בפנינו."