הקרב האחרון-פרק 1

שעות אחר הצהריים.ילד קטן ישב לו על החוף.
הילד הקטן,שישב לבדו,בונה לו ארמון בחול.צחוק מתקתק של ילדים נשמע ברקע. הילד התמים לא חשש מדבר והמשיך לשחק.כשהוא מבחין בשתי נקודות אפורות,צצות מתוך האטמוספרה..כשלפתע,נשמעה אזעקה,שהפרה את השקט.
סורין,נעור מחלום נוראי.
כן,נחשתם.הילד הזה היה ,הוא.
הוא התעורר בבעתה מהחלום,וקם מהמיטה.
"בוקר טוב,אדוני.."נכנס לפתע רובוט השירות שלו לחדר.
"בוקר טוב 388."ענה סורין,שוטף את פניו במיים קרים.מצחצח את שיניו הלבנות.
"ביקשת להזכיר לך שיש לך ישיבת חירום.."הזכיר לו הרובוט.
"כן.תודה 388."חייך סורין.
"קפה..אדוני?"שאל רובוט השירות.
"לא,תודה."ענה סורין,"שכבר הספיק להתלבש,"אני כבר אשתה בדרך."
סורין יצא מהדלת לעבר המעלית שלקחה אותו לקומת המפקדה.
הוא ניגש אל חדר הישיבות,מתיישב ליד ידידתו הסייבורגית,אליאנה.
כול המפקדים האזוריים הגיעו לישיבה,בה נכח גם המפקד העליון.
"בוקר טוב,סורין.."היא בירכה אותו,"אתה נראה טוב היום."
"את מנסה להתחיל איתי?"הוא זרק לה הערה.
"לא."חייכה במין מבוכה,"אני סתם מחמיאה לך."
"נראה לי שגרמתי למגעים הסייבורנטיים שלך להתחמם.."גיחך.
"ששש…"העירה לו,מניחה אצבעה על פיה,"הם רוצים להתחיל."

הייתה זו ישיבה ארוכה.
לאחר ישיבת החירום כינס סורין את חייליו.
"חיילי היקרים! זה מה שהוחלט בישיבת הדרג שהתקיימה היום:
אנחנו הענקנו להם אולטימטום של 72 שעות.אם יפרו את התנאים ולא יחתמו על הסכם,נפתח במלחמה."הסביר סורין לאנשיו.
"מקובל עליי,המפקד!"קרא ג'ונתן,אחד החיילים.
"גם עליי.."ענו כולם בזה אחר זה.
כשלאחר מיכן נפגשו אליאנה וסורין בקפיטריה.
"מה התכוונת כשאמרת,מה שאמרת?"שאלה אליאנה,כשסורין מוזג לעצמו קפה.
"מה אמרת?"ניסה להזכר..
"על המעגלים הסיבורנטיים שלי?"שאלה
"זו הייתה בדיחה אליאנה.."גיחך,"אני צחקתי איתך."
"מעולם לא הבנתי אייך עובד מוח אנושי.."היא אמרה.
"כן??..נסי להבין את הלב אנושי.." אמר בציניות.
"יש לי פירוט על כל האנטומיה של גוף האדם.."אמרה אליאנה,"אני יודעת אייך מתפקד כל חדר בלב האדם."
"..לא התכוונתי במובן הזה.."אמר סורין.
"אז למה התכוונת?" היא שוב שאלה אותו.
"במובן הריגשי.."הוא ענה,"התכוונתי לרגשות.."
"..אתה עדיין חושב עליה?"שאלה אליאנה.
"על מי?"ניסה להזכר.
"ג'איה.."הזכירה לו.
"אל,חיבבתי את ג'איה..לא הייתי מאוהב בה."הסביר מחייך,"היא עזבה.נגמר."