הקרב האחרון-פרק 2

מאוחר יותר,בערב.עמד סורין על הגשר.
משם יכל השקיף החוצה,אל הכוכבים,אפילו לראות את הנוף האהוב עליו,כדור הארץ.
הוא התבודד מדי פעם,כשרצה לנקות את הראש.אפילו הוא,כלוחם אדיר ורב עוצמה,מתגעגע הביתה.
"הנוף כל כך יפה כאן.."נשמע לפתע קול של בחורה.
"בהחלט.."הוא ענה,כשהיא נעמדת לידו,מביטה גם היא בנוף.
סורין שלח לה מבט חטוף.היא לבשה מדים של צבא זר. היה לה שיער ארוך,זהוב..
היא הייתה יפייפיה. סורין הביט בה.היופי שלה היה בהחלט שונה.יופי חייזרי.עוצרת נשימה.
הלב שלו התחיל לפעום בכוח עד, כי הוא עצמו יכול היה לשמוע אותו.
"אני באה לכאן כדי לנקות את הראש.."היא הסבירה לו.
"מתגעגעת הבייתה?"שאל.
"לפעמים.."היא ענתה.
"אני לא חושב שנפגשנו.."הוא אמר.
"אני קארה.."חייכה בפניו.
"סורין.."חייך אליה.
"אז,סורין..ספר לי קצת על עצמך.מהיכן הגעת?"שאלה אותו.
"את רואה את הכוכב הכחול אליו אנחנו משקיפים? זה הביית שלי.."הוא סיפר לה.
"ביית יפייפה.."אמרה בחיוך.
"אם ייצא לנו פעם,אני אקח אותך לסיבוב.יש ים מדהים הייכן שאני גר.."כשהיא לפתע נראתה לו עצובה.דמעות ביצבצו בעיניה.
"..אני בטוחה.."היא נאנחה.
"היי.."הוא שאל.."מה קרה?..משהו שאמרתי?"
"לא."היא ענתה,"זה לא משהו שאמרת."
"אז,מה קרה?"שאל,כשהיא מוחה את הדמעות.
"..אתה מבין?..אני יתומה."היא סיפרה.
"אייך…מה קרה?"הוא שוב שאל ברגישות.
"הכוכב שלי התפוצץ,לפני זמן קצר.."היא סיפרה.
"ואני דיברתי איתך על הביית שלי..אני מתנצל.זה היה חוסר רגישות מצידי.."הוא התנצל בפניה.
"לא,"היא אמרה,"זה בסדר.."
"אל תיבכי…"הוא אמר,מוחה את דמעותיה בכף ידו.