הקרב האחרון-פרק 7

סורין הוסיף לעמוד על הגשר עוד מספר דקות.
אריאנה לא הצליחה להבין אייך כל פעם קארה,פורטת על מיתרי ליבו.
בעוד קארה שכבה במיטתה,מנסה להבין מה היא מרגישה כלפיי סורין.
כפי שזה נראה כעת,היא חשה רגש בלתי נשלט מתחיל להשתלט עליה.
היא דאגה לו,מאוד.כן,גם הלב שלה,מאיץ כשהוא עומד לידה.כל כך קרוב.בדיוק,כפי שהלב שלו,מאיץ,קרוב אליה.
"שמור על הלב שלך,סורין." אמרה לו אריאנה.
סורין שתק,נותן בה מבט,מלא ייאוש.הוא נאנח ללא מילים.
בעת שמה שחש בפנים,ייסר אותו עוד ועוד,יותר.
באותם רגעים,הוא רצה להיות עם קארה.לחבק אותה בזרועותיו.
"אני אתן לה אותו,אם אצטרך.."הוא אמר לפתע.
"מה???"ניסתה אריאנה להבין את דבריו.
"הלב שלי."הוא ענה,"אמרתי שאתן אותו לקארה,אם אצטרך."
"אל תדבר כך,"אמרה אריאנה.."מה כל הדיבורים האלו על מוות??"
"אר,"פנה אליה,"אנחנו לוחמים..המפגש עם המוות הוא יומיומי ובלתי נמנע.."
"לא אתה,"אמרה אריאנה,"אתה לא תמות!"
"אני מבין שאת אוהבת אותי ודואגת לי,אבל,כל עוד אני חייל,אני חשוף."ענה לה.
אריאנה,הביטה בו עצובה.כן,אם היה לה לב,הוא לבטח היה נשבר.
"מדוע הלב שלך כואב?" היא שינתה את הנושא.
סורין שתק,והוסיף להביט אל האופק.
השיחה הזו הסתיימה בשתיקה גדולה.
כשבערב הבא,הם נפגשו שוב,באקראי על הגשר.

"היי,"פנה עומדת לבדה.
"היי,"ענתה בפניו,מביטה בו.
"תיראי.."הוא אמר,"רציתי להתנצל בפנייך..אני..מתנצל שנישקתי אותך ככה."
"אתה לא צריך להתנצל.."חייכה,"זה בסדר."
"לא,"הוא אמר.."זה לא בסדר.."
"אתה מתחרט על הנשיקה?"היא שאלה.
"לא!!"הוא ענה,מבולבל.
קארה הביטה בו,בזוג עיניים בורקות.כל כך יפות.
"קארה,אני מביט בך ומרגיש שאני לא מצליח לנשום.."הוא אמר..
"סורין.."היא אמרה שוב כשהוא מביט בה.
"את שומעת את זה?"הוא אמר בפנייה.
"את מה?"שאלה שוב..
"הרעש החזק הזה ברקע."אמר,כשהיא מביטה בו.."הרעש החזק שאת שומעת הוא הלמות הלב שלי, שהולם בכוח,כשאת עומד לידי.אני מרגיש שהוא עומד להתפוצץ.אלוהים! קארה,אני מרגיש כל כך חלש לידך."
הוא שלח ידו לפניה,וליטף אותה ברגש.העיניים היפות שלו ברקו.
"אתה נאבק בתוכך,סורין.אני מרגישה את המאבקים הפנימיים שלך.."היא אמרה.."אתה פוחד לפגוע.להיפגע."
"לא,"הוא אמר,"אני לא פוחד להיפגע..אני מוכן לקחת את הסיכון הזה."
כשהיא,מעט מתרחקת ,אך הוא מתקרב אליה.מביט בה במבט רציני. החלטי.
נראה היה כי הוא כבר החליט.