הקרב האחרון-פרק 8

"סורין?.."פנתה אליו קארה,כשהוא שותק.
סורין שתק מספר רגעים קלים
,לוקח נשימה עמוקה.קארה הביטה בו,מודאגת כשלפתע שוב,חשה במגע שפתיו המדהים.העדין,על שפתיה.לא,הוא יכל לעצור את עצמו.הוא לא יכול היה להתאפק. הוא נישק אותה כשכולו סוער בפנים.
אפוף סערת רגשות.
קארה,לא יכלה להתנגד ונכנעה לתחושה המדימה הזו שסחפה אותה בלהט הרגע.
היא נשקה אותו בחזרה.
שניהם שוב,נסחפו עם הרגע הזה שהוליך אותם רחוק.הם הוסיפו להתנשק על הגשר.
נוגעים ועסוקים זה בזו.
"וואו!!.."אמרו שניהם,כששפתיהם התנתקו זו מזו.
הנשיקה הזו הייתה אפילו סוערת יותר מהנשיקה הראשונה.
"כבר לא יכולתי יותר.."אמר סורין.."חשבתי שעוד רגע אני מתפוצץ."
"גם אני.."חייכה קארה. כששניהם מתנשמים.
"איין לי אוויר.."גיחך סורין..אוחז בה.
"אני מבינה אותך.."היא חייכה אליו בחזרה.
"בואי אליי.."הוא אחז בידה,מקרב אותה אליו.."אני רוצה להרגיש אותך,קרוב לגוף שלי."
כשברגע שלאחר מיכן,הם חיבקו זה את זו.
רגעים מספר לאחר מיכן..הם טיילו מעט.
כשלבסוף,סורין ליווה אותה לחדר שלה.
קארה,העריצה אותו כמנהיג.כלוחם חזק ואמיץ מאוד.
מפקד,שמקריב את עצמו למען חייליו.
אך,כעת,היא ראתה אותו לא כמפקד קשוח,אלא,כבנאדם.
היא הצליחה לקלף את הקליפות הקשיחות ולהגיע, אל הלב שלו.
"נהנתי מאוד הערב.."אמרה קארה כשהיא נשענת על הדלת,והוא עומד קרוב אליה.
"גם אני.."חייך אליה חיוך מדהים.כובש.
"נפגש מחר?"היא שאלה..
"…תישארי איתי הלילה.."הוא ביקש ממנה לפתע.
"אולי עדיף שלא?"שאלה אותו.
"…בבקשה.."הוא אמר כמתחנן בפניה.."..אנא ממך,קארה. הישארי עימי הלילה…"
קארה הביטה בו,כשהוא מלטף את פניה ברכות. כשהיא מביטה בו.הוא חש כאילו חץ של קופידון שתקוע לו בלב,נכנס עמוק ועמוק יותר מרגע לרגע,ופוצע אותו.
עיניו של סורין הביטו בה במבט,נוגה.