יומנה של ילדה טיפה שונה – פרק 7
"אני לא מאמינה שככה זה ניגמר" אמרתי לג'ון בלחש
"זה המצב אלמה" הוא ענה לי בלחש
"לא!" עניתי לו "לא יכול להיות שזה הסוף, בטח יש משהו שאפשר לעשות"
"מה! הוא ענה קצת בכעס אבל עדיין בשקט כדי שאף אחד חוץ ממני "מה אפשר לעשות. אנחנו אנחנו מוקפים באיזה 200 חיילים חמושים, אף אחד מהכוכות שלנו לא יכולים לעזור, תנועה אחת לא נכונה וכל החיילים האלה יורים בנו ואין שום דבר או אף אחד שיכול לעזור לנו! את נשמעת כאילו את חושבת שבכל רגע יפול עלינו נס משמיים ואנחנו ננצל."
ואיך שג'ון סיים לדבר שמענו כל עבה של גבר שאמר
" יה"ם, תסתלקו מכאן עכשיו, אתם לא רוצים להתעסק איתי."
ופתאום כול החיילים הורידו את הנשק, נכנסו למכוניות הקרביות שלהם ונסעו משם
"מה?!" אמרתי במופתעות אבל ליפני שהספקתי להבין מה קורה ג'ון תפס את ידי בחוזקה ורץ תוך שהוא גורר אותי אחריו כמה שיותר רחוק.
"לאן אתה לוקח אותי" שאלתי את ג'ון
"כמה שיותר רחוק" הוא אמר
"אבל איך נדע מי זה. אנחנו חייבים לדעת"
"אני לא חוזר לשם, וגם מה זה משנה בכלל מי זה, העיקר שהצלחנו לברוח."
"כנראה אתה צודק" אמרתי לו בקול מאוכזב.
לאחר כמה דקות אצרנו רגע לנוח (היינו כבר ממש רחוקים מאותו מקום)
התחלנו להתנשף ולפתע שמתי את אותו הקול העבה שאומר
"ג'ון ואלמה נכון?"
"מי אתה" ענה ג'ון בתוקפניות
"ניק, ניק סטארק" הוא ענה
"מה אתה רוצה מאיתנו" עניתי בקול מפוחד
יש לי עסקה להציעה לכם, עסקה שקשה לסרב לה"
"איך אנחנו יכולים לסמוך עליו" ג'ון אמר בלחש
"יש לך הצעה יותר טובה?" עניתי לו
"אנחנו לא יכולים לבוא אם כל אחד שאנחנו פוגשים" ג'ון אמר לי
"בוא נישמע מה יש לו להגיד" אמרתי לג'ון
"בסדר" ג'ון ענה לי ואמר
"מה אתה רוצה"
תגובות (1)
אני יודעת שאני בדיליי רציני, אבל לא כותבים את זה "עלמה"? חוץ מזה זה מדהים.