לברוח מהשקר

אני חיי בעיר מגודרת אתה לא יכול לצאת רק להיכנס והטכנולוגיה שם שולטת…
קוראים לי ריי אני בן 15 אני רוצה לברוח מפה אבל אין יציאה, אני רוצה להיזכר בעבר אבל לקחו אותו ממני,
אני רוצה לחיות את חיי מחוץ לעיר הזאת ואני רוצה לדעת מי אני ולה רודפים אחרי…
יש לי הרבה רצונות איזה בנאדם אין?
חלק מצליחים להגשים את אותם רצונות חלק עוזרים להגשים אותם אבל אני זה סיפור שונה.
הרצונות שלי קשים מידי כדי שאני יגשים אותם ואנשים לא יסתכנו בשביל לעזור לי.
***
פרק 1:
"ריי אחי תשמע קטע,שאלתי את אליס עם היא רוצה לצאת איתי! " הסתכלתי על לואי שנראה מאושר
מאז גיל 6 הוא מאוהב באליס שהייתה נערה בלונדינית עם עיניים ירוקות כל הבנים רדפו אחריה ולואי פחד לשאול אותה עם היא רוצה לצאת איתו ואני לחצתי עליו חזק והוא סוף סוף עשה את זה.
"אתה גדול אחי, נו ומה היא אמרה?" כששאלתי אותו את השאלה הזאת התפשט חיוך ענקי על פניו.
"היא אמרה כן!" כל הדרך למסעדה שאנחנו אוכלים בה בצהריים הוא קפץ ולא הפסיק לדבר על זה.
כשהגענו למסעדה הקבוע שלנו התיישבנו והוא התחיל לספר לי פרט אחר פרט.
אחרי חמש דקות של חפירות לואי נכנסו 2 שוטרים למסעדה ופנו אלינו.
"מי מכם מכונה 'ריי' כאן?" הלב שלי דפק לעזאזל עלו עלי.
"א-אני" אני הצלחתי לגמגם יופי עכשיו אני בטוח הלך עלי והם ידעו שעשיתי את הפשע שהם מאשימים אותי בו.
השוטרים חייכו "אתה מואשם בבגידה בעיר הזאת אתה צריך לבוא איתנו אנחנו לא רוצים להשתמש בגורמים לא נעימים" אחד השוטרים אמר את זה אבל נשמע שהוא נורא רוצה להשתמש ב-'גורמים לא נעימים'.
"ריי אתה מה?! לעזאזל איתך ריי אתה לא יכול להפסיק להסתבך בצרות?!" לואי נראה עצבני הוא היה נאמן לעיר הדפוקה הזאת אבל אני שנאתי את העיר הזאת מסיבה כל שהיא זה נראה לי שקר אחד גדול.
"מצטער חבר" אמרתי כשאני הולך עם השוטרים לעבר המכונית סיור שלהם.
הם הכניסו אותי לתוך המכונית ונעלו את הדלת שלי אבל זה לא משנה זה לא שהייתי בורח כי המכונית המריאה למעלה וטסה לעבר תחת המשטרה.