מונדגוריה- העולם שאחרי
הקדמה:
הרוחות חזקות יותר מאי פעם, השמים אדומים כמו פרגים שמלבלבים באמצע האביב. יש האומרים שהשמים הפכו לאדומים מכמויות הדם שנשפכו לאחר שהשמש התפוצצה, אני לא מאמינה בכך.
הפחדנים עזבו, נטשו אותנו בספינות החלל המשוכללות שלהם ועזבו. השאירו אותנו להתמודד עם זה.
"השורדים" חולקו על פי שלוש קבוצות, על פי גורל. כשהכל התחיל, האדמה התבקעה לשלושה חלקים והפרידה את השורדים לשלוש אחוות. האנשים שבאחוות נועדו להיות פה, איתנו. האחוות מביאות לנו שלווה ושקט, עד כמה שאפשר להשיג פה. תמיד אמרתי שאם הייתי באחווה אחרת לא הייתי שורדת. גם סבי הסכים איתי- טוב, לפחות לפני ש"הרומנדו" לקח אותו. ככה אנחנו קוראים לטורנדו הגדול שהיה איי פעם, ושמגיע כל חודש. אפשר להגיד שאנחנו מודים לו מפני שמזמן איבדנו את תחושת הזמן אך הוא מודיע לנו כשעובר חודש, עוזר לנו לשמור על איזון ולא להשתגע.
אז ככה אנחנו חיים פה, בין רעידות אדמה, לרומנדו, צונאמי, סופות ברקים וכל מה שרק תרצו, אבל אנחנו לא עוזבים. זאת הארץ שלנו ואנחנו לא מתכוונים לוותר עליה,
זאת מונדגוריה.
תגובות (8)
זה יפה מאוד.
יש רק משהו אחד שהפריע לי, מה זה רומנדו?!
רשמתי לאחר מכן, שזה הטורדנו הגדול ביותר…
זה יפה. אבל למה מדבבב??? פנטזיה!
מה זה, מדבבב?
אני מניחה שהכוונה למדע בדיוני.
אהבתי את הסיפור מאוד, מצפה לפרק הבא D:
אוקיי, בלי רחמים, אוקיי…
אז כמו שאמרתי, אני חושבת שהקדמות זה מפגר. במקומך הייתי לוקחת את הקטע הנהדר הזה, משנה קצת את הניסוח איך שמתאים ומאריכה מעט והופכת את זה לפרק כללי ראשון, ללא התפתחות עלילתית אלא רקע כללי.
אם את כבר רוצה לעשות "פתח דבר", אז בבקשה…תפסיקו לעשות את זה מנקודת מבט של גוף ראשון!!!
אני לא יכולה למצוא הסבר, אני פשוט סולדת מזה, וזה לא עושה לי חשק לקרוא.
האווירה של הקריאה דרמטית וזה כמובן מצא חן בעיניי ביותר:)
תיאורים מוצלחים למדי.
את הרעיון מוקדם לשפוט…אבל זה מרגיש כמו שילוב של פטריוטיות, הקוסם מארץ עוץ ומשחקי הרעב.
אני יודעת שזה ישמע מוזר אבל את ההקדמה- ספציפית- עשיתי בגוף ראשון, את כל הסיפור עצמו אני אעשה בגוף שלישי.
כמובן שזה ייחשב מאוד מוזר להרבה אנשים אך זה כל הקטע, המוזריות שבסיפור. אני חושבת שהסיפור יראה לעין מאוד ברור בהמשך אך הוא לא, ואני ממליצה (אם תמשיכי לקרוא אותו) לחשוב קצת יותר לעומק סיפור הזה.