מכונה-פרק 1- היום הראשון

התעוררתי מציפצופו של השעון המעורר, כיביתי את השעון מביטה בשעה שצויינה בצבע אדום על גבי שחור.
07:10 בבוקר 1 בספטמבר 3292 היום הראשון שלי בתיכון החדש,
אבא ארנולד אמר שאני צריכה להשקיע, הוא כבר לא מביט בי כמו פעם, הוא התרחק ממני ככל שהשנים חלפו מאז שהייתי בת חמש אם זיכרוני לא מטעה. אבל אני עשיתי ככל יכולתי שהוא יתגאה בי.
"דפני, אני מכינה ארוחת בוקר את רוצה שאני אכין לך משהו לבית הספר?" שמעתי את אמא קוראת לי מלמטה, חייכתי ויצאתי מהמיטה מסדרת את הפיג'מה שלי וירדתי למטה, אמא הייתה במטבח לבושה כבר בחליפה אפורה מטאלית וחצאית עיפרון תואמת מכינה קפה בקומקום לארנולד שישב בשולחן האוכל וקרא את עיתון הבוקר גם לבוש לעבודה. הכותרת הראשית בעיתון נכתבה בכתב עבה וגדול
"התפרעויות מורפים ובעלי כוח מול בניין העירייה" מעניין למה הם חייבים להתנהג ככה, למרות שלא כולם ככה, לפחות לא החבר הכי טוב שלי קלין אייג'מס, הוא בעל כוח ולא פגשתי מישהו כמוהו.
"בוקר טוב ארנולד, בוקר טוב אמא" אמרתי והלכתי לאמא וחיבקתי אותה מריחה את הבושם שלה ומחייכת
"בוקר טוב חמודה, את רוצה שאני אכין לך משהו במהירות לפני שאנחנו יוצאים?" אמרה אמא וסגרה את האש מתחת לקומקום הקפה, מסתובבת אליי ומחייכת
"לא אמא, אני אקח כסף לקפיטריה אתם תצאו שלא תאחרו" אמרתי ולקחתי את הקומקום מוזגת אותו לשתי כוסות לנסיעה ומניחה אותם על השולחן את השאר מזגתי בספל בשבילי, מוציאה חלב מהמקרר ומוזגת קצת
"ארנולד לא אמרת בוקר טוב לבת שלך, תצא מהעיתון שלך" אמרה אמא ולקחה את שתי הכוסות בידיה ומתקדמת לכיוון דלת החנייה,
"בוקר טוב דפני" אמר ארנולד באדישות וסגר את העיתון מקפל אותו וקם מהכיסא יוצא אחרי אימא וסוגר את הדלת מאחוריהם. התיישבתי בשולחן ושתיתי את הקפה שלי, כשסיימתי שמתי את הספל במדיח ועליתי בחזרה לחדר שלי התלבשתי בחולצה לבנה שחלקה האחורי שקוף וחצאית קצרה בצבע כחול מלכותי, גרבתי גרביים ולקחתי את הטלפון שלי שלחתי הודעה לקלין
"היי, אתה רוצה ללכת ביחד לבית הספר, ההורים שלי לא בבית אז אתה יכול לבוא" הנחתי את הטלפון על השולחן והתיישבתי בשולחן שלי, מוציאה את ערכת האיפור שלי ואת המסרק שלי סידרתי את שיערי האדמוני בצמה צרפתית ואת הפוני הסורר שלי סידרתי בסיכה כחולה שבצורת סרט, ועברתי לאיפור הלכתי עם איליינר פשוט וסומק בהיר. שמעתי את זמזום הטלפון שלי וקראתי את ההודעה שקלין השאיר,
"אצלך תוך כמה קטנות, מקווה שיש אצלך משהו לאכול" צחקתי וירדתי למטה לוקחת את תיק השליחים שלי שישב ליד הדלת וזוג אולסטאר לבנות. הגעתי אל דלת הכניסה בדיוק כשצילצל הפעמון, פתחתי את הדלת וקלין עמד שם שיערו השחור והארוך מבולגן מהריצה ועיניו האפורות נצצו, הוא התנשם טיפה ונשען על משקוף הדלת
"את הולכת לתת לי להיכנס או שתשאירי אותי בחוץ כמו כלב להתייבש בחום" הוא אמר טיפה מרוגז וגיחח, צחקתי והכנסתי אותו פנימה בודקת שאף אחד לא רואה.
"אתה יודע איפה המים לך תיקח אני צריכה ללבוש נעליים ואז נצא" אמרתי וחיבקתי אותו חיבוק מהיר מתיישבת על הכיסא הקטן שהיה ליד הכניסה ונועלת את האולסטאר הלבנות שלי.
"את עדיין חייבת לי חיבוק נורמלי ולא מה שקרה כרגע" הוא צעק לי מהמטבח וחייכתי לעצמי, הלכתי למטבח וראיתי אותו ישוב במקום שארנולד ישב בו, עיניי נפתחו והקמתי אותו מיד
"זה המקום של ארנולד אל תשב שם, שב פה" אמרתי והצבעתי על הכיסא שאני יושבת בו, הוא נראה כעוס אבל הוא התיישב בכיסא האחר בכל זאת,
"אם מותר לי לומר את נראת ממש טוב היום דפני" אמר קלין ולגם במהירות את כל המים מהכוס שלו רץ לכיור ומניח אותה בפנים.
"גם אתה יכולת להראות טוב אם היית מסתפר כבר" אמרתי והדגשתי את המילה מסתפר, הוא העביר את ידו בשיערו ומשך בכתפיו,
"אני חושב על להאריך אותו ולראות אם זה יתאים לי" הוא אמר וצחק, צחקתי איתו וחיבקתי אותו, הוא הריח ממש טוב, הריח שלו תמיד הרגיע אותי.
"טוב, לא כדאי שנאחר ליום הראשון שלנו בבית הספר" אמרתי ושנינו יצאנו לחנייה למכונית שלי.