מקום ולא זמן \ זה לא נראה לו

הרופא והאמא הטרייה מסתכלים על הילד שנולד לפני דקות ספורות. יש לו השיער הכהה של אמו, אבל זה הפרט הברור היחידי בו – כל פניו וגופו מכוסים ברזל ונורות לד.
"זה לא הילד שלי," היא קובעת, הולכת אל כיוון הדלת. ברגע שיצאה מהחדר, הילד פתח את עינו האחת, שגרמה למחלקת היולדות כולה לרעוד. שלא כמו בני אדם רגילים, העפעפיים הסוגרים על הכחול שבעינו נפתחו ברעש חריקה אדיר.
האחות שומטת אותו ובורחת בבהלה כשקול בכי שנשמע מוקלט פורץ מפיו.

ליווין כבר בן ארבע וחצי, או לפחות זה מה שאמרו לו אתמול. הוא יודע לכתוב את השם שלו עכשיו, והוא גם יודע שזה לא מעניין אף אחד. אבל זה בסדר. אף אחד לא אוהב אותו.
או לפחות, זה מה שאמרו לו אתמול.

אתמול, ארני לקח אותו לרופא, כי כולם כבר קיבלו זריקה והוא לא. כשהוא נכנס לחדר של הרופא, אמרו לארני להביא ילד אמיתי, כי הוא לא. אז ארני לקח את הזריקה והם הלכו הביתה.
ואז בבית הוא התיישב בחדר של אליס, שנתנה לו, והוא הסתכל על עצמו במראה של אליס. לא היה בו שום דבר לא בסדר. הפנים שלו נראו בסדר, גם הנורה האדומה בצד שמאל; הידיים שלו לא נשברו עדיין. הוא נראה בסדר גמור.
ואז, בא ילד חדש הביתה, והוא אמר שליווין צריך לחיות במעבדת מחשבים ולא בבית יתומים.

ואז, גם כולם התחילו להגיד את זה, חוץ מאליס ומארני. כי הוא יודע שהם אוהבים אותו. אבל אולי לא מספיק, כי הם לא עצרו אף אחד.
זה היה הרגע שהוא צעק "אני הולך ואף אחד לא ימצא אותי" ורץ החוצה.

אנשים הסתכלו עליו כמו תמיד, כאילו הוא לא בסדר. אבל הוא יודע שהוא בסדר. כי הוא תמיד בסדר, והוא עדיין לא שבר משהו.

ליווין כבר בן ארבע וחצי, או לפחות ככה אמרו לו אתמול. הוא יודע לכתוב את השם שלו עכשיו, והוא גם יודע שזה לא מעניין אף אחד. אבל זה בסדר. אף אחד לא אוהב אותו.
או לפחות, ככה אמרו לו אתמול.
הוא עדיין לא קיבל זריקה כמו כולם, והוא עדיין לא משחק עם ילדים אחרים כמו כולם, אבל הוא כן יושב עכשיו ליד שולחן בבית קפה, כמו הרבה אנשים אחרים, כי אישה נחמדה אמרה לו שהיא תביא לו שוקו ועוגיות והוא יספר לה למה הוא בוכה. אבל הוא לא רוצה לספר לה, כי היא תיקח אותו בחזרה.

לאישה הנחמדה קוראים לוסי, ככה היא אמרה לו. היא עוד לא אישה, כי היא בת ארבע-עשרה, והיא לומדת בבית ספר. יש לה אמא ואח גדול ולאח שלה יש שני ילדים בגיל שלו. בערך. אמא שלה ואח שלה עובדים במשרד הרווחה. היא סיפרה לו שמשרד הרווחה זה מקום שמסתכל טוב-טוב על כל הילדים באנגליה ואם ההורים שלהם מתים או אם ההורים שלהם לא נחמדים, לוקחים אותם לבית יתומים כמו שעשו לליווין. גם הילדים של אח של לוסי גרו בבית יתומים. וגם אח שלה, כמעט.
היא אמרה לו גם שמחר אח שלה יבוא לבקר בבית היתומים שלו, ושהיא תספר לאח שלה על ליווין כדי שהוא יידע עם מי לדבר. לאח שלה קוראים ג'ונתן, והוא לא ממש אח שלה.

ליווין כבר בן חמש, או לפחות זה מה שאמרו לו אתמול. הוא יודע לכתוב את השם שלו ממזמן, והוא יודע עכשיו גם לקרוא סיפורים שלמים, כי לימדו אותו לקרוא סיפורים. והוא גם יודע שאנשים רוצים לשמוע אותו מקריא סיפורים.
כי עכשיו מישהו אוהב אותו. או לפחות, זה מה שאמרו לו אתמול.