משחק סוחף- פרולוג עם שם: הכול התחיל מאלפים

"רוזי! למיטה!" צעקה אימא שלי מלמטה.
" רק רגע!" עניי לה. ירדתי במדרגות ונכנסתי לחדר של אחותי, אנטון. אבל כולם קוראים לה טוני.
" רוצה טלוויזיה?" שאלתי, מחוייכת. השיער הערמוני הונף, והחיוך על פנייה של טוני.
" מה ניראה לך?" צחקה.
שתיינו עלינו במדגות לסלון, והדלקתי לה את הטלוויזיה.
" יייייש! יש עכשיו את עולמות סמוכים!" קראה טוני, והתחילה לקפץ על הספה האפורה.
חייכתי. אין משהו טוב כמו לראות את אחותך הפעוטה מקפצת כמו איזו עז.
נכנסתי לחדר הסמוך. חדר המחשבים של הבית. מתוך שלושה. הוא היה מסוייד בלבן. וחוץ ממחשב אחד ואפור לא היה שם כלום. רק הוא ומלא כבלים. המראה הזה משום מה הרגיע אותי תמיד. אני מודה, אני מוזרה. וגם אחותי, וגם אימי. ואני לא אשמה שאבא שלי הוא כזה חרא בנאדם ונתן לעצמו לעשות כזה דבר! אני בת חמש עשרה, אני יודעת, וזה לא הולם אותי. אבל אני כועסת. מאוד עליו. אבל עדיין, יש לי זכות! הוא בא, רצח את אחותי הגדולה, בת העשרים, והלך לכלא. אימא שלי עדיין שרועה באשלייה שהוא עשה את זה בלי שום כוונה.
איך היא כזו עיוורת!
אני כועסת, רותחת, והמחשב זו הנחת היחידה שלי.
נכנסתי והתחלתי לחפש את המילה אלפים, ולא מצאתי דבר. חיפשתי עלפים.
ראיתי אתר בגוגל. באנגלית:
new amaizing game.
היה כתוב שם.
" הנה עוד פיגור! אני הולכת לבקר את זה" גיחכתי. ונכנסתי לשם.
והדבר האחרון ששמעתי זה את אימא שואלת את אנטון:
" איפה רוזה, ולמה את רואה את הסדרה המפגרת הזו?!"