משחק סוחף- פרק ראשון

הרגשתי שנאי באחד הסיפורי מדע הבדיוני הקיטשיים האלו.
נסחפתי למחשב.
איזה יופי!
ציפיתי לפתוח את העיינים ולראות חייזרים וחלליות והשד יודע על המ החנונים חושבים היום!
אבל לא.
אתם חייבים להיות כאלו מעצבנים חנונים.
הרגשתי כאילו הם מכירים אותי, עד השערה האחרונה.
זה היה כול כך מדהים לראות את החלום שלי מול עייני הקטנות והסקרניות.
אבל גם הרגשתי מובכת. למה דווקא המשחק. ודווקא השיר הזה מתנגן באוויר.
לידי עמדו עוד ששני בנים ובת. שנראו המומים כמוני.
הבת הסתכלה על הבגדים שלה בגועל. ואז גם אני נזכרתי.
סרט צהוב גדול עיטר את שיערי הבלונדיני, נראתי כמו אלפית בחליפת קרב צהובה וכחולה, קוצים מכול מקום יצאו מהחליפה הזו, הבטן שלי הייתה חשופה ומכול מקום כמעט ( אפילו ממקומות לא רצויים) אפשר היה להוציא חרב, פגיון, או כול נשק קר אחר.
" מגניב!" קרא אחד הבנים, והוציא מהכתף חרב מטר שלושים ענקית, בסגנון ויקינגי, והוא הוציא את זה ככה ש….
" תשמע ילד, לפני שתיחתך, תוציא את זה אחרת, ואל תחזיק בלהב אידיוט!" אמרתי, ועזרתי לא לערוף את הראש המפגר שלו.
הוא היה בהלם.
ואני חייכתי חיוך מרוצה.
אבל בפנים פחדתי.
" איך לעזאזל אני יודעת את זה?!" חשבתי לעצמי. הוצאתי את אותה החרב, אבל בעיצוב יותר קל, ליד אחת, ולא לשתיים.
" נו, אז מי רוצה קרב?"
* * *
הם ישבו מול במחשב, מצחייהם מקובצים, ושיעריהם השחור מועף לכל עבר על ידי מאוור מטרטר.

" אתה חושב שהיא אוהבת את זה?!"
" לא אכפת לי. אבל… מאיפה היא יודעת את זה?!"
" הופסתי משהו למשחק פרד, אל תדאג."
" ומה שקבענו?"
" אני אומר לך, זה יקרה. כול כך חשוב שאחרים לא יפגעו. שהיא תפגע ברמות יוצאות דופן!"
" ו…."
" כן, היא תמות"
" אהא, סיפור אהבה כוזב….. תרשה לי לגחך עליייך"
" והנה מגיעה השאלה…."|
" אהא. מה היא אשמה?! ולמה להרוג?!" שאל השני, לא פרד.
הוא לא יכול היה להבין למה אח שלו כזה רצחני בזמן האחרון.
והוא דרך אגב, לא אשם