סופר נערה-פרק 11-מכשפה
אליסון כיבתה את הלהבות מהשריפות שהיו בכל מקום ואני העפתי את העשן למעלה כדי שנוכל לראות את הדרך שמלפנינו,
"יש שלושה אנשים מימין מאחורי המשאית ההפוכה" שון לחש לי וכנראה שידר את זה לאחרים כי אלין התחילה ללכת לכיוון המשאית. שני אנשים בערך בגיל השלושים לחייהם הגיחו מאחוריי המשאית עם רובים משלהם, אלין הוציאה את האקדח שלה וכיוונה אותו לאחד האנשים בהיסוס
"לא באנו לפגוע בכם, אנחנו מבקשים שתורידו את הנשקים שלכם באיטיות ותיכנסו לבתים שלכם. אנחנו כאן כדי לעזור" אמרתי וסימנתי לאלין לחזור חזרה אחורה. היא הרימה את ידייה וחזרה באיטיות ליד ניקי,
"כן בטח, אם אתם פה כדי לעזור למה אתם מכוונים לעברנו נשקים?" אחד האנשים אמר וראיתי את סוזאן ופורטר מכוונים אקדחים על האדם שדיבר, שון שידר לסוזאן משהו והיא החזירה את האקדח לחגורה שלה
"פורטר, תוריד את הנשק" לחשתי לו והוא הביט בי במבט כועס, אליסון טפחה על כתפו והוא החזיר את האקדח שלו למקומו
"אנחנו לא פה כדי להעניש אותכם, אם תעזרו לנו אני מבטיחה שנשמור עליכם" אמרתי מרימה את ידיי ומתקרבת באיטיות, הם הורידו את הרובים שלהם והסתכלו אחד על השני
" אני אמט. חבר שלנו, ה-הרגל שלו נתקעה מתחת למשאית, חיכינו שאישתי תקרא לעזה ואני חושש שהיא. אני חושש שהיא לא הולכת לחזור" אמר אחד האנשים, הוא לבש חולצה לבנה מכופתרת קרועה ומלוכלכת ומכנסיים אלגנטיים שחורים קרועים.
"נעים להכיר אותך אמט, אני קלודיה ואלה חבריי אנחנו, מיוחדים. אכפת לך אם אני אבדוק את חברך?" עקפתי את המשאית באיטיות וחיכיתי לאישור מחברו הבריא של אמט, הוא הנהן בכניעה וחייכתי קלות. עברתי אותם וראיתי אדם יחסית גדול וחסון רגלו מעוקמת תחת גלגל של משאית, פניו הראו כאב ויגון
"מה שמך אדוני?" שאלתי אותו וירדתי לברכיי והבטתי ברגלו התקועה
'צריך להרים את הגלגל כדי לשחרר אותו' אמרתי לשון והאיש ענה לי
"שמי דייוויד, את יכולה לעזור לנוע?" הוא שאל עיניו כל כך מלאות תקווה
"אנחנו ננסה כמיטב יכולתינו, אני מבקשת ממך לא לזוז כי אני לא יודעת אם שברת משהו" הנחתי את ידי על כתפו וטובי הגיח בין שני האנשים, הוא נתן בי מבט אחד והבין מה הוא צריך לעשות, הוא עצם את עיניו והושיט את ידיו קדימה. אחזתי בכתפיו של דייויד וטובי ניסה להעיף את אמשאית מהמקום, אחרי דקה שלמה טובי הצליח להרים את המשאית מספיק גבוה כדי שאני אזיז את רגלו של דייויד.
"תעזבי אותי מכשפה!" דייויד התחיל לצרוח וטובי איבד ריכוז, פורטר רץ אל מתחת המשאית ויצר מגן שעטף אותי ואת דייויד ביחד איתו המשאית נפלה ואנחנו עברנו דרכה והגחנו מעליה
"אני לא מכשפה דייויד, אתה צריך להרגע אני רוצה לבדוק אם שברת את העצם ברגל שלך" ניסיתי להרגיע אותו ללא הצלחה
"דייויד זה בסדר, תירגע" אמרה אלין ונגעה קלות ברגלו של דייויד, הוא נרגע ואיפשר לי לגעת ברגלו
"לא שברת כלום אבל כן נפצעת. תמצאו מחסה ותתנו לו לנוח לכמה ימים והוא יחלים" אמרתי לקבוצה של שלושת האנשים והם נפרדו מאיתנו בהיסוס
"הוא קרא לי מכשפה טובי, אני לא מכשפה" אמרתי לו כשהמשכנו ללכת במורד הרחוב מכבים שריפות ומנסים למצוא ניצולים
"אל תדאגי, זה יעבור. אנשים יבינו שהם זקוקים לנו" הוא החזיק את ידי והנחתי את ראשי על כתפו.
תגובות (1)
פרק טוב.
מחכה לפרק הבא בקוצר רוח!!