סופר נערה-פרק 13-פיצה עם זיתים

קמתי על רגליי וניסיתי להירגע, במקום גשם התחיל לרדת שלג ניקי הייתה אוהבת את זה כי זה הזכיר לה את חג המולד במוסד איך שהיינו מסתגרות בחדר מהפחד שייצמח דבקון כשנראה מישהו. נשמתי נשימה ארוכה והצמחתי חבצלת לבנה, הנחתי אותה בין ידיה של ניקי והינהנתי לאליסון, האי הרכינה את ראשה וכולם הלכו אחורנית טובי הרים את ניקי באוויר ואליסון שיגרה כדור אש ענקי שעטף אותה לחלוטין. השלג הפסיק והירח ביצבץ בין העננים טובי העיף את כדור האש כל כך גבוה שהוא נראה כמו כוכב בשמיים. הסתובבתי וחזרתי על עקבותיי כל מה שרציתי זה לשכב על המיטה שלי ולא לצאת יותר לעולם, פורטר טעה וידעתי שזה יקרה במוקדם או במאוחר העברתי את האגודל על הטבעת שלי והגעתי לחדר הישיבות. נכנסתי לחדר שלי ופתחתי את הרחב האינטראקטיבי
"הפעל מצבה וירטואלית שם המנוחה ניקי 2282 עד 2301 חברה מגינה ומקריבה" המצבה הופיעה במעין בית קברות עם מצבות של מושיעים אחרים שנפלו במהלך הזמן שלהם ושם אחד תפס את תשומת ליבי 'כריסטיאן דזידריו סולומון' למדתי עליו באחד השיעורים ההיסטוריים במוסד, הוא היה איש העל השני מאז ישו שהחזיק ביותר מכוח-על אחד. חשבתי שהוא מת מרצון לשלוט בכל הכוחות שלו בבת אחת, טוב זה לא משנה כרגע השאר יחזרו בקרוב ואני צריכה לארגן לו"ז למחר. סגרתי את המשטח ונכנסתי למקלחת, זאת המקלחת הראשונה שלי מאז היום שיצאתי מהמוסד מי יודע לפני כמה ימים זה היה.
*************************************************************************************
~מאורה חשוכה ומסך ענקי שמראה את קלודיה מתבוננת במצבה הוירטואלית של כריסטיאן~
"היא לא עלתה עלינו מאסטר, תוך כמה זמן נתחיל בתוכנית שלנו?" מהחשכה יצא אדם נמוך קומה ורזה, עיניו שחורות לחלוטין ועורו לבן לגמרי ובלי פגמים, אפו מחודד ושפתיו דקות.
"יש עוד זמן אלמר, היא עוד לא מוכנה לדעת קודם צריך לדאוג שחברתנו פה תחזיר לנו טובה" אמרה דמות עטופת גלימה כחולה ועליה האות M בזהב, היא התהלכה לעבר מיכל עם נוזל ירוק שקוף וניקי בתוכו עם עיניים עצומות בתנוחת עובר
"צריך לדאוג שהיא תהיה בצד שלנו כשהיא תתעורר, בינתיים נראה אם הפרשית שלנו נכנסה"
הוא הסתובב חזרה למסך והחבורה הופיעה בחדר הישיבות והנערה אדומת השיער מאולפת בידיו של פורטר.
************************************************************************************
יצאתי מהמקלחת ולבשתי חולצה בלויה וטרנינג, למי יש כוח להיראות יפה ברגעים כאלה
יצאתי למטבח ועזרתי לסוזאן לסדר את השולחן, מזל שהיא חזרה לפני שהרוטב נשרף, התיישבנו לאכול והארוחה עברה בשקט. לא נראה לי שלמישהו היה את האומץ לומר מילה אחרי מה שקרה למטה
"איפה כלאתם את הנערה?" שאלתי את פורטר והוא הסתכל בי במבט כועס
"לא כלאנו אותה, היא עדיין מעולפת בחדר ששמנו אותך בו. כשהיא תתעורר נראה כבר מה נעשה" הוא אמר והמישך לאכול. איבדתי את התאבון שלי, לקחתי את הצלחת שלי ושמתי את השאריות בקופסה קטנה הכנסתי אותה למקרר וירדתי למכון האימונים. לחצתי על כפתור ומהקיר יצא שק אגרוף ושני כפפות אגרוף כולות, שמתי אותן והתחלתי להרביץ לשק האיגרוף
הרגשתי כאילו מסתכלים עליי אבל לא היה לי אכפת, כל מה שרציתי לעשות זה להיעלם כאילו שום דבר לא היה קורה אם לא הייתי קיימת, ניערתי את ראשי והמשכתי להרביץ לשק
"אם את מחפשת דרך לצאת מהאבל את תיתקעי לנצח בשלב הכעס" אליסון אמרה ועצרה אותי מלהכות עוד מכה בשק
"תאמיני לי כשאני אומרת לך שכדי שתרגעי ותבואי איתי" היא חייכה קלות ושמה את ידה על הכתף שלי. הרפתי את כתפיי והורדתי את הכפפות, הלכתי איתה למעלית והיא לחצה על הכפתור למרפסת עלינו למעלה ויצאנו לאוויר הקריר. היא לקחה את ידי ורצנו עד למעקה, היא הסתכלה על הנוף ונשמה את האוויר רווי החמצן
"תצעקי" היא אמרה לא מסיטה את מבטה מהנוף
"סליחה?" שאלתי לא מבינה למה היא מתכוונת
"תצעקי, לא משנה מה. כל דבר עובד, ככה אני עברתי את האבל על אמא שלי" היא הורידה את מבטה והסתכלה עליי
"את רוצה שאני אתחיל?" היא שאלה והינהנתי
"מה זה כבר יזיק אם אני אראה למה את מתכוונת" ניסיתי לאלץ את עצמי לחייך אבל ראיתי לפי ההבעה של אליסון שלא כל כך הלך לי, היא נשמה נשימה ענקית וצעקה
"פיצה עם זיתים!" התחלתנו לצחוק
"פיצה עם זיתים?" שאלתי, היא הרימה את כתפיה
"אמרתי שכל דבר עובד" היא סימנה לי לעשות כמוהה, לקחתי נשימה ארוכה וצעקתי
"שניצל עם פירה!" היא צחקה וצעקה
"לחם עם חמאה!" החזרתי לה
"תפוחים ונוטלה!" היא הסתכלה עליי במבט מוזר ואמרתי לה
"הדבר הכי טעים שכולל פרי ונוטלה" חייכתי והיא חייכה חזרה
"פעם הבאה שתכיני תשאירי לי כמה" התחבקנו וירדנו חזרה למטה. למרות שזה עזר להפיג את העצב עדיין הרגשתי רע על מה שקרה לניקי.