סופר נערה-פרק 8-ציפור גן העדן
שון התיישב בקצה הספה ואני כמה מקומות ישיבה לידו, הוא עדיין מזיע ומסריח מהאימון. הנחתי את הכוס שלי על השולחן וסובבתי את אצבעותיי רוח העיפה את שיערו הכתום של שון וכל עבר, גיחחתי והפסקתי את הרוח
"עכשיו אני מריח כמו אורנים" שון חייך בשמחה ולגם מהמשקה בהיתי בחדר הענקי שהיה לרשותנו בלבד אחרי שטובי עלה חזרה למעלה. הרצנתי את פניי והרשתי לעצמי לכופף את גבי, אני מרגישה כל כך חסרת תועלת במקומות סגורים אין לי מה לעשות חוץ מליצור רוח ולטפח את הצמחים
"אל תשלי את עצמך קלוד, הכוחות שלנו רק גדלים כל יום" שון הניח את כוסו הריקה על השולחן והתקרב אליי, הבטתי בעיניו בבלבול והוא המשיך להסביר
"את חושבת שהכוח שלך לא גדל? פעם שינית את מזג האוויר רק עם היית ממש כועסת, עכשיו את יוצרת רוח כדי לרענן את הריח שלי! אני לא יכולתי לדבר דרך המחשבות לפני שנה, וכשהכוח שלי נגלה המחשבות היו מערבולת של קולות בתוך הראש שלי! עכשיו אני יכול להתמקד באדם אחד. זה כמו מה שאמא שלך אמרה 'את הכוח הפנימי שלך אי אפשר להוציא, אפשר לתת לו מקום לגדול ולפרוח' את תהיי בסדר גמור" הרצנתי את פניי ולגמתי את שאר המשקה שנשאר לי בכוס במהירות
"מה? אמרתי משהו שלא במקום?" שון שאל בניסיון להבין מה מתרוצץ לי בראש
"שון, אני אף פעם לא ציטטתי את אמא שלי בשבילך" הוא הרצין פנים ומצחו התמלא קמטים של חשיבה עמוקה
"אז בטח חשבת את זה כי אני לא יכול להמציא את זה מהראש" חייכתי וניענתי את ראשי לשלילה
"אתה יודע מה זה אומר נכון?" שאלתי אותו והתקרבתי עוד קצת אליו
"לא, אין לי מושג מה זה אומר" הוא אמר ופניו חזרו למצבם הרגיל
"שון! קראת את הזיכרון שלי!" עיניו נפתחו לרווחה ולסתו נשמטה
"אין מצב!" הוא אמר וסגר את פיו הוא התנער כולו וקם על רגליו כאילו הוא התמלא באנרגיה
"קלוד?" הוא אמר מסתכל על ידי המושטות אליו
"מה?" שאלתי והוא הצביע על ידיי, סובבתי אותן וראיתי שבכל כף יד נמצאת חרצית לבנה
'איך? למה? מה?' שאלתי את עצמי וניערתי את ראשי
"אין זמן עכשיו, נתעסק בזה אחר כך אבל יש לי שאלה" שון אמר והקים אותי על רגליי
"תרגיש חופשי לשאול שון" אמרתי והנחתי את החרציות בכוסות שחלק מהקרח עדיין נשאר בתוכן, לפחות הן לא יהיו צמאות
"יש סיכוי שתייצרי לי זר של צבעונים אדומים?" שון שאל פרצופו בין מפקפק וכמהה שאני אצליח
"אהמ.. אני יכולה לנסות" גימגמתי לעצמי ולשון. עצמתי את עיניי, הצמדתי את ידיי אחת לשנייה וחשבתי על זר של צבעונים אדומים, לאט הרגשתי את ידיי מתרחקות אחת מהשנייה ואז פקחתי את עיניי באיטיות.
"את מצליחה להדהים אותי כל פעם מחדש קלוד" שון אמר כשהושטתי לו את זר הצבעונים האדומים שיצרתי בעצמי
"שון, למה דווקא צבעונים אדומים?" שאלתי אותו כשעלינו במעלית חזרה לסלון
"כי צבעונים אדומים מסמלים אהבה נצחית" שון אמר בחיוך של אדם מאוהב והריח את הזר שבידיו,
"שון, מה מייצג הצלחה בעתיד?" שאלתי אותו והוא ענה לי כמעט מיד
"ציפור גן העדן מייצגת שמחה, אושר, פאר ועתיד נשגב"
חייכתי ויצרתי לעצמי ציפור גן העדן וחשבתי לעצמי
'לעתיד נשגב' שון סובב את ראשו אליי וחייך
"לעתיד נשגב לכולנו"
תגובות (2)
איזה פרק יפה!!
וואו איזה יפה