סופר נערה 2:תקווה-פרק 5-בחירה

"מה זאת אומרת? הנבחרת" טובי נראה מבולבל ושילב את ידיו על החזה שלו
"אני לא יודעת, אבל אני מבינה מה אני צריכה לעשות." אמרתי והתכלתי ללכת חזרה לחדר שלי
"אני רוצה שכולם ילכו לחדרים שלהם ויתלבש בצורה תואמת לקרב אנחנו הולכים לעשות משהו משוגע" חייכתי ועליתי לחדר שלי דיימון לא יפחיד אותי עכשיו החלפתי למכנס עור שחור גופיה שחורה וז'קט דמוי עור בצבע אדום כהה ושמתי מגפיים גבוהות ונוחות פתחתי את המגירה של השידה שלי והוצאתי חגורת עור ארוכה שמתי אותה מסביב למותניי והצלבתי אותה על גבי העברתי אותה על כתפיי וקשרתי אותה חזרה על המותניים שלי, חיברתי לה שני נרתיקים וסגרתי את המגירה פתחתי את המגירה השנייה והוצאתי ממנה פגיון מוזהב שזהר בצבע כחלחל, בחנתי אותו ושמתי אותו במגף השמאלית שלי. הלכתי לארון שלי ולחצתי על הכפתור האדום והקטן שהבהב חלושות, התחתית נפתחה ומדרגות שיורדות למטה ואור עמום האיר אותם ירדתי למטה והדלקתי את האור.
לפניי התגלו מאות כלי נשק: חרבות, קשתות, פגיונות, סאיים, גרזנים, רובים מסוגים שונים אגרופנים וכלי נשק נסתרים. גיחחתי והלכתי לקיר מלא בחרבות והורדתי ממנו שתי חרבות כסופות זהרו אחת באדום ואחת בצהוב בהיר כמו השמש, הצלבתי אותן ברצועות שעל גבי ולקחתי עוד חרב קצרה שזהרה בירוק והנחתי אותה בצד הסתכלתי מסביב והחלטתי לקחת כמה רובים ואקדחים ליתר ביטחון, שמתי רובה בחגורה שלי מאחורה ושני אקדחי קולט בנרתיקים במותניים ושמתי תחמושת בנרתיקים שהיו מוסתרים מתחת לז'קט והחבאתי בכיס הפנימי של הג'קט שלי אקדח הקלר וקוך 4. לקחתי את החרב והתחלתי לשים אותה בנידון על החגורה שלי
"מספיק נשק את לא חושבת" שמעתי מישהו מדבר, הסתובבתי וכיוונתי את החרב לצווארו אריק הרים את ידו ואת גבותיו מבטו קצת מפחד אבל הוא נרגע אחרי כמה שניות
"אני רוצה להיות מוכנה לכל דבר, וחוץ מזה יש לי עוד כמה טריקים בשרוול קרצתי לו ולקחתי כפפות לבנות שיצאו מהן פגיונות לבנות ולבשתי אותן, הן התאימו את עצמן לצורת היד שלי ובקושי הרגשתי אותן. הסתובבתי חזרה אל אריק והוא עמד רק סנטימטר ממני לשנייה חשבתי שעיניו האדומות הפכו לחומות, כמו שהן היו לפני כן עיניים חומות בצבע שוקולד רכות ואדיבות הלב שלי קפץ הרגשתי רוגע כאילו אני נמצאת בחלום
"מה אתה לקחת?" שאלתי אותו קולי חלש ומונוטוני
"אקדח" הוא אמר, קולו בטוח ורך בו זמנית
"אקדח? זהו?" שאלתי מרחיקה אותי ממנו ומהריח המשכר שלו, הוא הנהן ועלה במדרגות
"אני לא רואה צורך בכל כך הרבה נשק כשכל מה שאני עושה זה לשרוף אנשים עם לייזר" הוא הרים את כתפיו ועזר לי לצאת מהארון וסגר אותו מאחוריי סוגר אותי בין זרועותיו
"אני עם טובי אריק, מה שהיה בינינו כבר עבר" אמתי משתחלת ממנו ויוצאת לחדר הישיבות
"לא לפי מה שסוזאן אמרה לי, ומה ששון אמר לי" הוא אמר מתיישב על השולחן בזמן שאני קראתי לאחרים לבוא
"מה זאת אומרת אמרו לך?" אמרתי מתיישבת בכיסא שלי והוא בכיסא של פורטר שהה ממש לידי
"שון לא כל כך טוב בלשמור את המחשבות שלך בבטן שלו וסוזאן. היא צריכה לזכור איפה לשים את המשקפיים שלה" הוא חייך ונשען לעברי
"אתה רוצה לשתף אותי במה שראית" אמרתי מתרווחת בכיסאי מחכה לתשובה
"יש לי שאלה בשבילך קלודיה, את מרגישה שאת תפוסה רומנטית?" הוא בחן אותי
"האמת שלא, המבטים שביני לבין טובי התקררו זה נראה שהוא לא מוצא בי עיניין יותר, כאיו אני משהו פיזי בשבילו" אני לא יודעת למה שיתפתי אותו בזה
"אז יש לך בחירה קלודיה, כמו מה שסוזאן ראתה. את יכולה לבחור בנפש, כלומר בי או שאת יכולה לבחור בגוף, כלומר בטובי"