סופר נערה 2: הצצה בלעדית

הצצה בלעדים לאחד הפרקים בעונה החדשה של סופר נערה! שום דבר עוד לא הוחלט וההרשמה עדיין פתוחה למי שמעוניין להירשם :)

שומר פתח את הדלת של תא המאסר החשוך והלח, האור נשפך פנימה וצרב בעיניי
"ידיים קדימה" השומר הראשון אמר ונכנס אחריו בא עוד שומר עם אזיקי שלשלאות כמו בימי הביניים, הושטתי את ידיי קדימה והשומר כבל את ידיי והשני חיפש על הבגד הדק שלי חפצים חדים או אוכל, הוא לא מצא כלום כבר יום שלא ראיתי אוכל או מים. האזיקים המתכתיים התחברו אחד לשני אחרי עשרים סנטימרים לשרשרת ארוכה ששני השומרים החזיקו, הם משכו אותה והכריחו אותי לקום ממיטת המתכת שישבתי עליה גבי כאב מהמלקות של אתמול ומילמלתי לעצמי קללות הם המשיכו למשוך אותי במהירות ונאלצתי להיגרר אחריהם לאולם המרכזי. בפעם האחרונה שהייתי פה לחמתי עם חבריי, מעניין מה עלה בגורלם. בכיסא מפואר ישב פורטר לידו בכיסא פחות מפואר ישבה נינה שניהם הביטו בי במבט כועס ואכזרי, נינה קמה מכיסאה וסימנה לשומרים משהו הם הינהנו וקשרו את השרשרת לידית מתכת שיצאה מהרצפה ונעמדו בקצה החדר. עיניה בחנו אותי מראשי ועד קצות בהונותיי היא הסתובבה וחזרה לשבת בכיסא שלה עדיין בוחנת אותי
"את אשמה בפריצה, שני ניסיונות לרצח, רצח מדרגה ראשונה ובגידה. יש לך משהו לומר לפני שאגזור גזר דין?" פורטר אמר נימת דיבורו מביעה כעס אבל קולו רטט כאילו הוא מהסס, חייכתי קלות וירדתי לברכיי
"אני מצטערת." אמרתי והוא הביט בי בהקלה ואז המשכתי לדבר
"אני מצטערת שלא הצלחתי להכחיד את המסדר הזה, ולהרוג את האוייבים הכי גדולים לעולם הזה ושלא הצלחתי לגרום לך לראות את הטעות שעשית!" צעקתי כדי שכולם ישמעו
פניו הרצינו ומבטה של נינה הפך לרצחני. פורטר ניער את ראשו וקם מכיסאו
"נתנו לך כל הזדמנות אפשרית וכל פעם מחדש סירבת. לא השארת לי ברירה קלודיה, אני גוזר עלייך מוות בשריפה על המוקד" הוא אמר וסימן לשומרים לשחרר אותי. התחלתי לצחוק כמו משוגעת, כמו שנינה הייתה צוחקת פעם, השומרים שיחררו אותי ואז מה שציפיתי שיקרה קרה.