סופר נערה 2: תקווה-פרק 6-מלחמה
הרצנתי את פניי וקמתי מהכיסא שלי אנשים התחילו להיכנס לחדר הישיבות אריק חייך קלות והתרווח בכיסא של פורטר
"אני אחכה לזמן יותר טוב" הוא לחש לי ושיחק עם האקדח שלו
"אני רוצה שתיקח גם נשק קר, תיכנס לארון ותחביא עליך אולר פרפרי" אמרתי לו והנהנתי לשון וסוזאן שנכנסו זרועותיהם שלובות אחת בשניה. כולם התיישבו במקומות שלהם צלצול נשמע בדלת
"מרתה תישלחי אותו לפה" אמרתי, לא היה לי זמן להתעסק בהולוגרמות ודלתות נסתרות
"כן קלודיה" היא אמרה ונער שחור שיער רזה ושרירי מעד אחורה ונתפס בטובי שנייה לפני שנחת על הרצפה
"נחמד לדעת ששמעת את ההודעה פייר" אריק אמר וצחק, פייר צחק איתו וחיבק אותו הוא טפח על כתפו של טובי והסתכל עליי
"מאדמודזל" הוא אמר וקד עמוקות לוקח את ידי ומנשק אותה קלות, לקחתי את ידי חזרה ואמרתי
"אתה לא צרפתי פייר, תפסיק לנסות להיות אחד" צחקתי וסימנתי לו לשבת בכיסא שלי, הוא הינהן והתיישב
"כמו שאתם יודעים המתקנים עדיין לא שלחו מסר שהם פותחים במלחמה. וזה סימן טוב, זה אומר שהם עדיין מתארגנים" כל החבורה החלה להציע רעיונות ללחימה מונעת ואני רק התהלכתי והקשבתי לכל מילה
*****************************************************************************************************
~בית כפרי באמצע שום מקום~
פורטר מנסה לשבור את הסורגים שהיו על החלונות בזמן שניקי התהלכה הלוך ושוב בחדר ממלמלת מילים לא מובנות לעצמה
"אתה לא תצליח פורטר, סורגים מחוזקים בחומר נוגד כוחות מכל סוג" נינה הופיעה עם אלמר בצד השני של הסורגים, היא הורתה לאלמר לפתוח את הסורגים ולהוציא את שניהם החוצה
"אבל ההוראות של אביך היו ברורות, לטפל בהם אחת ולתמיד" הוא אמר מהסס אם להקשיב לדבריה או לא
"אבא לא יודע את התמונה השלמה, הוא מחפש דרך למחוק אותנו מהעולם הזה. לי יש תוכנית יותר טובה" היא אמרה מחייכת חיוך שטני ומורה לו לפתוח את הסורגים. הוא פותח את הסורגים ונותן להם לצאת החוצה, נינה לקחה את צרור המפתחות מידו ודחפה אותו לתוך הבית נועלת את הסורגים מאחוריו
"מה את עושה ילדה? את תשלמי על זה ביוקר!" אלמר צעק מנסה לשבור את הסורגים
"אני מצטערת אלמר, אני לא יכולה לקחת את הסיכון שתלשין לאבא שלי" היא צחקה והורתה לניקי לפתוח שער לטירת נוישוונשטיין
"למה דווקא לשם נינה?" שאל פורטר מנקה את הז'קט שלו מאבק מביט בעיניה
"כי אנחנו נכנסים למלחמה פורטר, והמקום כבר נטוש לחלוטין הם יבואו אלינו וכשהם יגיעו, אנחנו נהיה מוכנים" היא חייכה ותפסה את ידו של פורטר מבטה חם ודואג
"אני מקווה שאתם לא הולכים להתמזמז עכשיו כנסו אני לא יכולה לחכות ולהתרחק מהמקום הזה" ניקי אמרה ונכנסה לתוך השער הסגלגל, פורטר חייך ושניהם נכנסו לתוך השער.
אלמר הפסיק להיאבק בסורגים ומבטו הרצין, הוא התיישב בכיסא שעמד בפינת החדר והוציא מכשיר מוזר שדמה למשייף ציפורניים מכיס מעילו, הוא שבר אותו וגז אדמדם עטף אותו אחרי שהגז התפוגג דמותו של דיימון הופיעה והוא חייך באכזבה
"את חכמה יותר ממה שחשבתי נינה אביך היה גאה בך אם הוא היה חי מספיק זמן כדי לראות אותך גדלה" הוא אמר מוציא תמונה ישנה מכיס גלימתו בה רואים תינוקת אדומת שיער בת רק כמה חודשים וגבר בגיל השלושים לחייו עם צלקת על שפתיו ועיניים שנראו כאילו ראו הרבה חיבק אותה מחייך חיוך עייף
"הו כריסטיאן, אילו רק היית רואה למה ביתך נהפכה" דיימון התחיל לצחוק ונעלם בהבזק של אור מהבית
*****************************************************************************************************
~נ.מ. קלודיה~
"אנחנו צריכים שמישהו ישאר פה" אמרתי הייתי צריכה מישהו שאני סומכת עליו שישמור על הגב שלי
"אני חייבת להישאר פה, ראיתי את זה ואני לא נמצאת שם" סוזאן אמרה מניחה את הנשקים שהביאה איתה על השולחן שמה על האוזן השמאלית שלה אוזניה ומיקרופון
"אני אהיה פה ואדריך אתכם מה לעשות. אני יותר יעילה פה מאשר בשטח ואם משהו יקרה שון תמיד יכול לתקשר איתי, אני ראיתי את המוות של האנשים שם אני לא רוצה לראות את זה קורה עוד פעם" היא הרכינה את ראשה ושיפשפה את המצח שלה, שון ליטף את גבה ונישק את כתפה, הינהנתי והורתי לכולם להתכנס בסלון
"אני אצטרך אוזניות קשר לכולם מרתה תדאגי לזה?" שאלתי מחכה לקול המרגיע של קלרה
"כמובן קלודיה, התדר כבר מכויל והאוזניה מותאמת אישית לכל אחד ואחת מכם" חייכתי והודתי לה
"סוזאן, תפתחי את המפה של המקום שראית" אמרתי וסוזאן פתחה תמונה של טירה ישנה
"טירת נוישוונשטיין בגרמניה, שם נינה ניקי ופורטר מרימים את הצבא שלהם, אין לכם הרבה זמן להגיע לשם, אנחנו נהיה מעל גרמניה עוד כמה דקות תתארגנו על מצנחים ותיקי מסע לא הולך להיות קל להגיע לשם" היא אמרה ופתחה את מפת התכנון של הטירה מנחה אותי איך לחדור אליה מבלי להיות נראית ומבלי להפעיל אזעקות
"ותזכרי קלודיה, זאת מלחמה. אם מישהו נתפס בשבי אין טעם לנסות ולקחת אותו חזרה" היא ניסתה להסתיר את הפחד שהציף אותה
"אל תדאגי סוזאן, אני לא אתן לאף אחד מהם ליפול בשבי" טפחתי על כתפה קלות ויצאתי לסלון. כולם חיכו לי שם עם כלי הנשק שלהם מוכנים לצאת לקרב שיקבע איך כל המלחמה הזאת תלך, הורתי לכולם לקחת אוזניית קשר ולהפעיל אותן
"טוב מרתה אנחנו מכנים לצאת למלחמה, תפגיזי אותנו למטה" אמרתי
"כרצונך קלודיה. בהצלחה" קולה נשמע כאילו רעד לשנייה והלב שלי החסיר פעימה, הרצפה מתחתינו נפתחה וצנחנו לתוך גרמניה
תגובות (2)
ניןס, לא יכולה לחכות לפרק הבא!!
ולהרשמה :)
יואוו איזה פרק תמשיכיי, ואיזה באסה שאת לוקחת הפסקה מהספר, הוא יפה בטירוף..