עיר של גיבורים- חלק 10

מייסון הלך אחריו לכיוון הדלת. ברגע זה הדבר היחידי שעניין אותו היה מה הוריו יחשבו כשיחזור, ומה יאמר להם? הוא היה חייב לחשוב על סיפור משכנע במהירות.
צ'ייס, קטלין ונינה הלכו אחריו, ג'פרי נעלם בתוך הבניין.
לאחר כמה דקות של שקט שהתלווה בצעדיהם המתמשכים על רצפת מסדרונות האוניברסיטה.
מייסון נעצר בפתאומיות. אחריו השלישייה נתקלו זה בגבו של זה כמו קוביות דומינו בעת שנינה, שהייתה הראשונה לעקוב אחר מייסון, ניסתה לעצור גם היא.
" שקט!" הסתובב ולחש אליהם בתקיפות.
" תגיד משהו לפני שאתה עוצר." התרעמה עליו קטלין.
" שקט!" חזר על דבריו. " אני שומע מישהו מתקרב. תתחבאו, מהר!"
" אבל אני לא שומעת כלו-" מייסון תפס בידה של נינה ושניהם רצו בזריזות לכיוון שממנו הלכו קודם.
" מה אתה זומם?" שאלה אותו נינה בזמן שנאלצה לרוץ איתו "אתה מתנהג ממש מוזר."
" יש לי תיאוריה, אבל אסביר לך אותה אחר כך." השיב.
לפתע עצר. הם הגיעו למסדרון שהתפצל לעוד שלושה דרכים.
מייסון הביט במבט חטוף לכל הצדדים, לאחר מכן הסתכל על נינה בייאוש.
" לשם. אם אני זוכרת נכון שם אמורה להיות מעלית." היא הצביעה לדרך המסדרון השמאלית.
שניהם רצו בכל כוחם, מביטים מדי פעם לאחור בשביל לבדוק אם עדיין רודפים אחריהם.
נינה עצרה בפתאומיות והתנשפה בכבדות " אני לא חושבת שרודפים אחרינו."
מייסון הסתכל לאחור. הוא הצליח לראות צללית חלשה של איש מגודל מתקרבת לכיוונם, לאחר מכן גם שמע את רעש צעדיו מתקרב יותר ויותר.
" אני רואה אותו," אמר בביטחון " בואי."