עיר של גיבורים- חלק 21

ג'פרי ישב על הרצפה וחיבק את רגליו כשראשו מוסתר בניהן, חשב מיואש.
הוא הרגיש איך דמעות זולגות על לחיו, ומדי פעם ניגב אותן. כמה רכרוכי הוא, חשב לעצמו, השאר כבר בטח חזרו לבית שלהם, והוא יושב כאן ובוכה, לא יודע מה לעשות.
ככה הוא ישב כמה דקות, כאילו הזמן לא זז, היה בתוך עצמו ושתק.
בהדרגה החל לשמוע קולות, דיבורים, צעדים שהתקדמו והתקרבו לכיוונו. ליבו דפק בחוזקה.
אלו לא היו הנערים ממקודם. זה היה אותו איש שפגש לפני כמה שעות.
ג'פרי קם במהירות, מייבש את פניו הרטובות ומנסה להיצמד לקיר כמה שיותר.
" תמצאו אותם!" הוא שמע את האיש צועק, " תאטמו את המקום, אף אחד לא יוצא מכאן בלי מילה שלי."
גופו רעד מפחד. הוא החל להזיע. ליבו דפק במהירות.
הוא עצם את עיניו חזק. בעודו הוא שומע מישהו מתקרב השתדל להיצמד לקיר ולהעלם לתוכו. לא שזה יעזור, הרי ברור שיראו אותו. ג'פרי המשיך לעמוד שם ולשתוק. הוא שמע איך אותו איש חולף על פניו.
שקט. הוא הלך.
ג'פרי פקח את עיניו בבלבול. מה קרה כאן? לאן האיש נעלם? אולי הוא דמיין?
לא, הוא לא דמיין. זה היה אמיתי. מישהו עבר במסדרון, קרוב אליו כל כך, ולא ניגש אליו, לא הביט בו, לא הרגיש אותו בכלל.
ג'פרי הביט אל הרצפה. ליבו נפל כמעט ממה שראה, או יותר נכון, ממה שלא ראה.
כלום. לא ראה כלום. הוא לא ראה את הרגליים שלו. הוא הרים את ידיו והסתכל עליהן, אך גם אותן לא ראה.
בגלל זה, זו הסיבה, בגלל זה הוא לא תפס אותו. מכיוון שלא ראה אותו.
בגלל שהוא בלתי נראה.