עיר של גיבורים- חלק 7

מה הוא רצה בסך הכל? קצת כסף בשביל לקנות מתנה ליום הנישואין של ההורים שלו. כשראה את המודעה הזאת האמין שהמזל שלו משחק לטובתו, ושאפילו יישאר לו כסף לחיסכון שלו לעתיד. הוא לא האמין שהניסוי הזה שאליו הגיע יהיה הזוי כל כך, ושאכן יעבוד.
אם אח שלו היה יודע הוא היה אומר לו עד כמה מטומטם הוא, ואז היה מחבק אותו בכעס, מכיוון שלמזלו לא קרה כלום. נכון?
מייסון התעורר בתוך תא הזכוכית המוזר. לרגע שכח מה קרה, ושנייה אחר כך נזכר במדען, ובניסוי שהגיע אליו ובבעלי החיים. ושאר הנערים.
הוא דחף את דלת הזכוכית במעט הכוח שהיה לו והיא נפתחה לרווחה. הסחרחורת שחטף הקשתה עליו להתמצא בחדר, וכאב ראש חזק הכה בו לרגע.
הכל היה מטושטש. מייסון לא הצליח לראות בבירור שום דבר. הוא חשב שאולי איבד את המשקפיים שלו, אבל כשבדק את פניו הופתע לגלות שהן עדיין עליו.
יכול להיות? תהה.
מייסון הוריד את משקפיו מחוטמו ומה שראה היה מפחיד עוד יותר. הכל היה ברור עכשיו. הוא ראה את כל החדר בבירור, את המכונה, את לוח האם… ואת שאר הנערים, שעדיין נמצאים בתאים.
" לא יכול להיות. אבל איך?" מייסון עדיין היה מבולבל מאוד. הוא חשב שאולי זו תופעת לוואי, ובקרוב יצטרך לענוד שוב את משקפיו לכן שם אותם בכיס חולצתו. אבל בנתיים, הוא היה צריך לעזור לאחרים.