עיר של גיבורים- פרק 11- צוות לעניין

"כל החברים שלי לוחמים, והנה מגיע אחד שמסרב להילחם כי הוא יודע שינצח."- נטשה רומנוף, האלמנה השחורה

הייזל בהתה בשולחן עליו נשנעה עם ידה ואיחרה להשיב לשאלה הלא הגיונית אך המובנת שטאי הפנה אליה. היא עמדה עם גבה אל כל השאר ולא יכלה להסתובב אליהם. כל אחד ואחד מהם בטח מסתכל עליה באף עקום ולפתע חושב מחדש על מה שטסה בוודאי סיפרה להם, על מה שעשתה, ומתחיל לחבר את חלקי הפאזל שבונה את דעתו עליה, ולהשלים אותו עד הסוף.
אף פעם לא היה לה אכפת מה חושבים עליה. היא עשתה את מה שעשתה באמונה שזה הדבר שצריך להיעשות, שזה הדבר הנכון. עכשיו דווקא כן הציק לה, שכולם ראו בה כבוגדת, כי היא ידעה שמה שהוצג במסך, הוא לא הדבר הנכון לעשות, והם מאמינים שהיא קשורה לזה.
"חשבתי שאתה חכם יותר, רוג'רס." היא אמר בקול שקט ודרוך. היא הזיזה את ידיה, החזירה אותם לצידי גופה והתיישרה עם גבה. "אתה באמת חושב שאני אחראית לזה?"
"רואים אותך במצלמות." הוא אמר לה.
"אז מה?" היא הסתובבה אליהם וקראה באנחה מעט עצבנית. היא נראתה לחוצה. היא העבירה את מבטיה הזריזים על פני כולם וקראה כל אחד ואחד מהם. היא לא אהבה אותם, אולי מלבד המבט האחד של אדם, שבבירור לא האמין לשום האשמה שהטיחו ויטיחו לעברה. חיוך קל עלה על פניה, אך הוא נסוג מיד כשנזכרה שזה לא רעיון טוב לתת לו לגדול. "הנוקמים הם חברים של אמא שלי. טוני וברוס הם חברים של אמא שלי. אני לא אפגע בהם בשום הון שבעולם." היא פנתה אל טאי. "אתה יודע את זה."
"כן." הוא הנהן בביטחון. "זה פשוט מוזר."
"זו לא הפעם הראשונה שרומנוף עושים דברים על דעת עצמם בשביל מטרה כלשהי." מק הזכיר להם, ועד כמה שהיה מכעיס לשמוע את זה, הוא צדק.
"אבל שכחתם שהיא הייתה איתי באותו הזמן." אדם התערב בהרמת יד שכבר הפכה למין מנהג אצלו.
"אתה יכולת לעזור לה." מק אמר לו. "הרי ירו על טוני וברוס. אבא שלך ובטח גם אתה צלפים מדופלמים."
"אני?" אדם קרא בפליאה עצבנית ואף נעלב שפתאום מתארים אותו כאיש הרע.
הייזל הסתכלה לכיוונו, והחלה להתרגז עוד יותר על הדרך בה מק מדבר אליו, אל שניהם. לא היה לה אכפת אם התעמק בעובדות הנכונות (כי רומנוף באמת מקדשים את המטרות שלהם, ואדם באמת צלף מדהים כמו קלינט), הדבר שהציק לה הכי הרבה היה שמחשבותיו היו שגויות, והוא היה בטוח שלא. "תדע עם מי אתה מדבר לפני שאתה מחליט להאשים אותו." היא התקרבה אליו בזריזות. קומתה הייתה נמוכה יותר משלו, אבל זה לא איים עליה. אומץ היה לה, והרבה ממנו. "אני לא אפגע במי שמנסה לעשות טוב. אף פעם."
"אז תגידי לי למה את מופיעה בסרטון הזה? תוכלי להסביר?" הוא שאל אותה.
"מק." טאי העיר לו בשקט.
"אני- אני לא יודעת." היא הודתה באנחה מאופקת. "אבל אני בטוח לא מספיק טיפשה כדי להוביל אתכם ישר להוכחה שאני זאת שביצעתי את ההתנקשות. מזמן הייתי משתקת את כולכם אם הייתי רוצה בזה."
"הייזל." טאי העיר גם לה בעדינות.
מק לא הגיב, והמשיך להביט בה. הוא בחן אותה טוב, את עיניה, את מבטה. הוא הצליח להבחין שכל מילה שאמרה היא אמת. הוא נזכר בפעם ההיא שאביו האמין כל כך להוכחות שקריות עד שכמעט הרג את האדם הלא נכון. הוא לא רצה לחזור על הטעות הזאת שוב. "בסדר." הוא השיב לה באדישות האופיינית לו, אבל זו הייתה אדישות חיובית. ראו שהחליט להאמין לה. "אז אם אתם לא קשורים לזה, מי כן?" הוא שאל. "ולמה את מופיעה שם אם בכלל היית במקום אחר?"
"לי! לי יש רעיון!" אדם קרא ושוב הניף את ידו גבוה כאילו עדיין היה נמצא בכיתה הטיפולית שממנה זרקו אותו. כולם הסתכלו עליו בתהייה סקרנית, ורק חיכו לשמוע את מה שהוא הולך להוציא מפיו. "משנה צורה." הוא הכריז.
"משנה צורה." מק חזר על דבריו בדגש של חוסר אמונה גדול.
"כן. כמו הקרי, או הסקרול, או הצ'יטארי." הוא מנה את האפשרויות על ידו מבלי להתבלבל. כמובן, בתור בן של חבר ב"נוקמים" עליו היה להכיר את כל האויבים מקרוב, ולדעת למה הם מסוגלים.
"חייזרים? באמת, זו התשובה שלך?" אליה העבירה אליו מבט מזלזל שלא הכחיש את כוונתו.
"לפרוטוקול, חייזרים באמת מסוגלים להרבה דברים, ויש כל כך הרבה!" אלכס שמחה סוף כל סוף להעשיר אותם בידע שלה, אפילו אם היה די מועט לאותו מקרה.
"למה שחייזרים יתקפו אותם בגז במקום לפוצץ את כל הבניין?" אליה הסתירה את פניה עם ידה ונאנחה מחוסר ההיגיון הפשוט ששניהם הציגו בתיאוריה של אדם.
"אני לא יודע." אדם משך בכתפיו. "זו רק תיאוריה. למישהו יש אחת יותר טובה?" הוא בחן את כולם היטב, ואף אחד מהם לא ענה. "אם כך זה הוסכם- אנחנו מתמודדים עם חייזר משנה צורה!"
"לפני הרעיונות המפוצצים," טאי חזר להסתכל על המסך הגדול. "בואו נבדוק את זה שוב. יכול להיות שזה ערוך באיזושהי צורה." הוא נשען על השולחן והרים את ראשו אל המסך השחור. הוא לא עשה דבר. "הייזל?" הוא ביקש ממנה.
"הא, בסדר." היא הסתובבה והתקרבה אליו חזרה, ושבה להתעסק במערכת כדי להריץ מחדש את הסרטון. "אם אתה כל כך אוהב לראות אותי מדממת." היא העירה, והוא העלה חיוך קטן ונד בראשו בקושי. לפעמים היא אהבה לזרוק משפטים כאלה לאוויר. רק בשביל לשבור את הקרח, איכשהו להירגע, לשחרר את המתח שנוצר. זה אולי הדבר האנושי הרגיל היחיד שהיה אפשר לראות אצלה, עוד חלק מלבד דמות בת המרגלת הטובה בעולם שמשתדלת לשמור אצלה.
טאי אהב לחשוב שקיבלה את זה מעין-הנץ, כי כשהייתה קטנה, כשנטשה הייתה עסוקה, היא הייתה מבלה אצלו, ודי הרבה.
הייזל הריצה מחדש את הסרטון בו נראתה משביתה את המצלמה. הכל נראה היה תקין, עד כמה שהוא יכול להיות תקין. הוידאו לא נראה מזויף או ערוך, בשום צורה, וזה רק הדאיג את הנוכחים עוד יותר. היא הפעילה את אותו קטע שוב ושוב, בניסיון למצוא משהו בו שיוכיח שוודאות את חפותה. כולם ידעו שהמילה שלה היא לא ממש מילה. גם אם ירצו להאמין, תמיד יהיה קיים בהם אותו ספק זעיר שלא ייתן להם להמשיך לפעול בדעה שקטה.
למרות רצונם הטוב להאמין לה, היה פגם קטן בתוכנית שלהם. אף אחד מהם לא היה מנוסה מספיק כדי לדעת במה עליהם להתמקד כדי להבחין בטעות. אף אחד מהם לא היה במצב כמו זה בעבר כדי שידעו מה לעשות.
במזל, למק יש עיניים חדות. הוא הצליח לזהות משהו חשוד כמעט מיד. "תסתכלו על העיניים שלה." הוא הפנה את תשומת ליבם לאותו פרט. הייזל עצרה את התמונה ברגע המדויק בו מבטה נמצא ישר לכיוון העדשה המצלמת.
"זו בוודאות לא אני." היא אמרה כשצפתה באותו זוג עיניים צהובות בוהקות שהביטו בה. עיניים מיוחדות, לא אנושיות.
"או אדם רגיל." טאי הוסיף. "אולי יש משהו במה שאדם אמר."
"אולי?" אדם שאל. "זה משנה צורה, אמרתי לכם." הוא העלה את כף ידו למעלה וקיבל כיף מאלכס, שהאמינה לו עוד מההתחלה. "אני חושב שמגיע לי קצת יותר קרדיט."
"זה לא עוזר לנו בכלום." מק אמר להם. "חזרנו לנקודת ההתחלה, אין לנו מושג מי פגע בהם."
"אתה טועה." טאי אמר. "זה חייב להיות מישהו שמכיר אותנו היטב. הוא התחזה להייזל בידיעה שנאמין לזה. הוא היה יכול להסוות את עצמו אבל בחר שלא, זה אומר משהו."
"שכחת שכמעט כל העולם, אם לא כל הגלקסיה, מכיר את 'הנוקמים'?" מק המשיך לחזק את דעתו.
"אז הם היו מתחזים לנטשה." טאי הסביר. "אבל הם לא." הוא כיווץ את גבותיו במחשבה ועיניו נפערו בהארה הדרגתית. "הם מכוונים אלינו."
"מה?" תהייה מבוהלת עברה על חלקם.
"תחשבו על זה," הוא פנה אל כולם. "תקפו אותם בדיוק בזמן הזה, כשכולנו כאן, בידיעה שנתקבץ כדי לגלות מה קרה ולעצור את זה."
"זה נשמע כאילו אתה אומר שהם עילפו את עצמם בכוונה." מק אמר לו בטון לא מרוצה.
"לא, הם לא." טאי מחה בקשר לרעיון. "החומר שפגע בהם אמיתי, הם לעולם לא יסתכנו ככה, אלא אם כן יש מצב חירום אמיתי. אני חושב שמישהו מבחוץ מתעסק איתנו. לא בשביל לשחק."
"מי שזה לא יהיה, הוא ממש לא מאמין שתצליחו בזה." אליה העירה לאחר שתיקה ארוכה. "אחרת היה הורג את כולם, כולל אותנו. זה מישהו שרוצה לשבור אתכם קודם לפני שיגיע למערכה האחרונה."
דבריה הדאיגו את כולם, גם אם זה לא היה נדמה ככה.
"טוב, הוא לא יצליח." טאי החליט בקביעה נחושה. "אנחנו נעבוד כצוות ונשתף פעולה, זו הדרך היחידה שלנו לגלות מה קרה ולתקן את זה." הוא הסתכל על כולם. "אתם מסכימים איתי?"
כולם שתקו לרגע, ולאחריו השיבו לו במקהלה חלשה.
"כן."
"אני מניח."
"אם אתה אומר."
טאי השתדל להיות כמה שיותר אופטימי מהתגובות שלהם. הוא הנהן עם ראשו ומשך את שפתיו. "פעם הבאה עם יותר נחישות." הוא ביקש. "ועכשיו, בתור צוות שמוכן לפעול יחד, נבדוק איזה משנה צורה מוכן לצאת נגדנו, ולהצליח."