פאוור ריינג'רס- אגדת אומגה- חלק 1 (ניסיון)

איידן הגיע אל העיר. בתחילת הרחוב ראה חנות מקומית. הוא נכנס לתוכה וקנה לעצמו מפה של העיירה, אחרי הכל, עדיף לו לדעת כמה שיותר ולא להצטער על זה אחר כך.
הפעם, משום מה, הייתה לו הרגשה שונה. הפעם היה בטוח שיתקדם בחיפוש.
" תסלח לי," הוא שמע מישהו קורא לו. איידן הסתובב וראה בחור צעיר שחור שיער מאחוריו, כשבידיו הוא מחזיק עלונים.
" אתה מדבר אלי?" שאל איידן.
" כן," ענה הבחור " יש לך חמש דקות?"
" לא, מצטער." איידן המשיך בדרכו, אך הבחור לא וויתר לו והלך אחריו.
" אתה ממהר לאנשהו?"
" אפשר לומר."
" אני לא רוצה להציק…"
" אז אל תציק." קטע אותו איידן.
" אבל אם לא אעמוד במשימה הזאת יפטרו אותי." הבחור התחנן בייאוש.
איידן עצר והסתובב אליו. הוא לקח את אחד העלונים וקרא את הכותרת "תורת היופי?"
" בן אדם צריך להתפרנס ממשהו." הסביר, " אתה לא מכיר אף אחת שמתעניינת בזה?"
" אולי אחר כך." ענה איידן והמשיך ללכת.
" חכה!" הבחור שוב עצר אותו ואיידן שוב הסתובב אליו.
" אתה חדש כאן, אפשר לדעת לאן אתה הולך?" שאל, " בכל זאת, אין הרבה אטרקציות ייחודיות בבלאקווטר."
" אני הולך למעיין הנחושת." ענה.
" מעיין הנחושת? המקום הזה מסוכן לגמרי," אמר הבחור, " רק מישהו מטומטם מספיק או מטורף מספיק ילך לשם."
" טוב, אני לא מטורף."
" מה אתה אומר שאני אדריך אותך לשם? המפות שמוכרים כאן מזעזעות." שאל לפתע.
" אמרו לך פעם שאתה קרצייה?" שאל אותו איידן בעצבנות.
" בטח, זה השם השני שלי." הבחור אמר בחיוך. " קדימה." הוא טפח על שכמו והחל ללכת בחזית.
איידן גלגל את עיניו והלך איתו.