רובוט-זומבי – פרק-2: רובוט-זומבי

אני מתעורר, אני פוקח עין אחת, אבל עדין לא מצליח לפקוח את השנייה, אבל אני רואה אותו דבר (כמו עם שתי העיניים), אני לא מצליח לראות שום דבר, יש בחדר יותר מדי אור, אני מנסה לסגור את העיניים, אבל אני מצליח רק אחת, אני לא בטוח עם העין השנייה של פקוחה, או לא,
כל הכאב שהרגשתי, נעלם, פשוט נעלם כלא היה, אבל לא הרגשתי את רגל ימין שלי, וגם יד ימין שלי, אני שם לב שגם את האזור של עין שמאל שלי אני לא מרגיש, הבנתי שמשהו מוזר קרה כשהזומבי גרם לי להתעלף, התרגלתי כבר אל האור, ואני רואה כמעט הכל בבירור, אני נמצא בבית חולים, השלטים כתובים בשפה אחרת, אז אני מבין שאני לא בארץ, אני סורק את החדר במבטי, ויש כאן מכשירים שלא ראיתי מימי! בשבילי זה היה מדהים, בצד החדר אני ראיתי את ההורים של, הם ישבו על כיסאות ליד ג'י .קי, ואיזשהו רופא שהוא לא מכיר. "גרי!" צעקו ההורים שלי, "אנחנו כל כך שמחים שאתה בסדר!" אמרה אימי, "חשבנו… חשבנו שאולי…" גמגם אבי, "זה בסדר." אמרתי לו, ושלושתנו התחלנו לבכות, "אני שמח שאתה בסדר." אמר ג'י .קי, "תודה." אמרתי לו, "איך אתה מסתדר עם האיברים החדשים?" הוא שאל בפתאומיות. התחלתי להזיע, לא הבנתי על מה הוא מדבר. "אתה בסדר?" שאלו ג'י .קי, והרופא הסתכלתי במראה, וראיתי שחלק מהפנים שלי מברזל! עכשיו הרבה דברים הסתדרו לי, העין, שאני לא מרגיש, הכל נהיה מטושטש, והדבר האחרון ששמעתי זה, "הוא מתעלף! צ'סטר! צ'סטר!" שמעתי את אימי צורחת, אני לא יודע מי זה צ'סטר, אבל אני מניח שזה הרופא. אחרי זה הכל השחיר. שוב היה לי את אותו סיוט, אני מרחף במקום שחור, ואז האורות, הרכבת, הפנים הגדולות, ולבסוף היה משהו שלא היה בחלום הקודם, ראיתי מישהו עם שתי רטיות, שאומר לי, "פצצה!", והקול שלו מהדהד לי בראש הרבה פעמים, שוב אני מתעורר, אני נמצא בדיוק באותו מקום, ולרגע אחד אני חושב שאני מדמיין, אבל לא, כל מה שקרה לי קודם, קורא לי ממש עכשיו! עוד פעם! והפעם כשג'י קי. שאל בקשר לאיברים החדשים, לא התלהבתי מזה כמו קודם, אבל עדיין הייתי עצבני, ומפוחד.
אני שם לב עכשיו לפרטים יותר בבירור, במראה אני רואה, שיש לי עין אחת מתכתית, ואדומה,
רגל אחת נורמלית, ואחת מברזל, ואחת הידיים… היא פשוט כמו הרגל, והעין. קצת קשה לי לנשום, ואני מרגיש עייף, אבל התרגלתי כבר לכל השליפציקים שעל הגוף שלי.
אני רואה את הרופא מתקרב אלי בידידותיות, ואומר לי "שלום, אני צ'סטר". הוא די גבוה, והשיער שלו היה בלונדיני, והיו לו עיניים כחולות, ממש גדולות. הוא קירב אלי את ידו, "אני לא יכול כל כך להזיז את השרירים בגוף שלי." אמרתי לו, והוא החזיר את היד, "אוקי" הוא אמר, "דרך אגב, אנחנו ראינו בבדיקות אצלך משהו ממש מוזר, זה משהו שלא ראינו לפני כן,", "מה?!" שאלתי במתח, נראה שגם אמא, אבא, וג'י .קי היו במתח. "אתה… לא רק שעכשיו את חצי רובוט, אתה…" הוא משך את זה קצת, זה היה נראה כאילו הוא נהנה מהסבל שלנו, אני לא אהבתי אותו. "אתה גם חצי זומבי." הוא אמר. הפנים שלי התקווצו כששמעתי את מה שהוא אמר, הפנים של הורי נראו כועסים במיוחד, והם הפנו את מבטם אל ג'י .קי. הוא בעצמו נראה קצת מבועת, אני ריחמתי עליו, ריחמתי עליו שהוא מרגיש שמה שקרה לי, זה בגללו.

המשך יבוא…