שונה

גאגנו התעורר בבהלה מצלילי החצוצרות והתופים שהיו ברקע , קולות של המונים הציפו את הרחובות "יום גאווה לגזע הגוואזרטארים , יום של שמחה ממש" מהדהד ברקע ההמונים , בשלב זה לגאגנו לא היה שמץ במה מדובר "נו אתה מוכן להתעורר ולקום כבר" נזפה בו קריסתי דודתו, היא ראתה על עניו של גאגנו שהוא לא מבין מה קורה ועל מה כל המהומה , "אינך יודע איזה יום היום , צודקת אני?" שאלה בקול מפליא "כמובן שאני יודע , הרי אני בנו של השליט" אמר גאגנו , לשניהם היה ברור שהוא אינו יודע איזה יום היום ולא משנה בן מיהו. "ובכן , איזה יום היום?" . "מה מצוין בדיוק?" שתיקה חלפה על פיו של גאגנו , הוא השיב בבהלה "מה זה משנה איזו יום היום , אני לא חייב לך כלום" נזף , קריסתי גלגלה עיניים ואמרה "מה שתגיד רק תתארגן כבר" אחרי שהיא הלכה גאגנו הוציא את לוח השנה ממגירתו וראה שהיום זהו יום הולדתה של המלכה רוזנה . "נו באמת , בשביל זה אני קם לחגוג" , "איזה שטויות" . המלכה רוזנה הייתה אשתו של המלך קריאנגו , אביו , אך לא הייתה אמו האמתית של גאגנו . אמו האמתית של גאגנו נרצחה על ידי הפורטרקרים וזאת אחת הסיבות למה הגוואזרטארים יוצאים למסעות השמדה של גזעים אחרים , כאות נקמה על מות קריסטינה המלכה האמתית , למרות שזה לא מוצדק וגאגנו חושב שאמו בכלל לא תאהב זאת אילו הייתה בחיים . "אני יודעת מה אתה חושב , ואני יודעת שקשה לך להזדהות עם יום זה אבל בכל זאת תחגוג לאביך וכבד אותו" אמרה דורלי אחותו הגדולה . "אממ , מה שתגידי" , "אווו תפסיק כבר להיות כזה פסימי כל הזמן ותשמח לשם שינוי. תשמח על מה שיש לך" הוסיפה ארינה אחותו האמצעית , "באמת , יש היום סיבה טובה לחוגג גם בשביל אבא , גם שביל יום הולדתה של רוזנה וגם בגלל המסע המוצלח". "כן , יש משהו בדבריך" הסכים גאגנו. "מעניין איך יקבלו את פניה של המלכה השנה" שאל אריסטו אחיו הבכור של גאגנו , "שמעתי שהשנה מביאים רסיסים מהירח השלישי כדי לעשות אווירה שתקסים את כל מי שיהיה נוכח שם" ציין רוטרי דודו של גאגנו , "וואו זה הולך להיות טוב , אין לי כבר סבלנות , שתגיע כבר!!" אמרה קריסתי. גאגנו ניסה להתחבר לאווירה הטובה ושמחה אבל לא יכל , הוא פשוט לא היה קשור אל רוזנה וגם לא רצה להיקשר . פשוט לא אהב והתחבר לכל החומריות שהיא משדרת . "לא , אני בחיים לא אתחבר אליה" הוא כבר הפנה את מבטו לכיוון היציאה אבל הבחין בדורלי , היא שידרה לו בעיניים שיישאר אם לא בשביל אמו החורגת , או אבא אז בשבילה. גאגנו הסכים בלב ברירה ונשאר. חשוב לציין שמאז מות אמו יחסיו עם אביו הידרדרו והגיעו למצב של בקושי שיחות בסיסיות.
המלכה נכנס לאולם כולם הריעו לה , מחאו כפיים , חגגו ושמחו איתה , חוץ מ…חוץ מגאגנו , כמובן. הוא עמד שם בצד שילב ידיים ותהה לעצמו "על כל החגיגה , למה כולם כל כך אוהבים את המלכה , בכלל למה כולם כל כך גאים במסורת הנוראה הזאת להשמיד עולמות…?"
"האא", נאנח , "כנראה לעולם לא אבין" .