שונה

השעה הייתה 3 וחצי לפנות בוקר , אחרי החגיגות הגדולות , גאגנו ישב בבר כאילו חיכה למישהו למרות שלא קבע עם אף אחד. לפתע שמע קולות מרחוק של אריסטו שהיה שיכור מרוב המשקאות ששתה "לכבוד המלכה" רוטרי שהצטרף לחגיגות השתייה עם אריסטו , ארינה וקריסתי שדאגו שהם יגיע לחדריהם בשלום , "הא" , צחקק לעצמו גאגנו . "מצחיק איך שהבורים האלה יכולים להשתכר בכזאת קלות אה" אמרה דורלי "זה בסדר , בכל זאת , יום חגיגות "למלכה הגדולה" , אז שייהנו" השיב בזלזול. "תודה שנשארת עד לסוף החגיגות וכיבדת לפחות" אמרה לו , "אה , בסדר , לא ביג דיל , אני מניח". "לפחות הייתה לנו עוד הזדמנות לחגוג ביחד לפני שאתם יוצאים למסע הבא בעוד יומיים" ציינה , "אה??" הבעתו של גאגנו שאלה , "מסע הבא?", מה זאת אומרת מסע הבא?" שאל , "לא הודיעו לך אה?" , "לא , כנראה שלא , ספרי לי על מה מדובר??" נזף בא גאגנו . "חשבתי המסע לפניי חמישה ימים היה המסע האחרון לחמש שנים הקרובות , לפחות , ככה הודיעו לי" התפלא , "אז זהו שלא . קפטן רוקטס הודיע על יציאה למסע נוסף , עם אותו הצוות , אתם אמורים לעבור לממד חדש , שגילו לאחרונה" ציינה דורלי . "אז זהו , ככה סתם מודיעים על מסע נוסף?" שאל "אפילו לא מודיעים לחיילים על תכנונו , או לפחות מכנסים אותנו להדרכה?" . דורלי נאנחה ואמרה "כן , הפקודה ניתנה תחת הוראתו של אבא" , "אבא?? , הוא בכלל מעודכן בכל מה שקורה , פעם אחרונה שהוא פקד על מסע היה לפני 6 שנים". "אני יודעת , אבל לפי השמועות , החגיגות הזכירו לו את אימא , ותחושת הנקם עדיין בליבו אז…הוא פקד על מסע חירום" . "איזה טיפש" כעס גאגנו "לא נמאס לו מהמסעות המטופשים האלה , ככה סתם להשמיד עולמות…אני אלך לדבר אתו". "לא כדאי לך , הוא יותר מידי עצבני" אמרה דורלי בייאוש "לא אכפת לי" כעס , "אני הולך וזהו"

"אוהוהו , הנה בני הלוחם , החזק , האמיץ" אמר בשמחה אביו לקבלת פניו של גאגנו. "אז מה מביא אותך לדבר איתי בני?" שאל , "אתה יודע טוב מאוד מה" ענה לו ביהירות גאגנו , "איני מבין…? אמור לי" , "תפסיק לשחק אותה לא מודע , אתה יודע שאני כאן בגלל המסע חירום" . "אם בנושא זה באת לדבר , אין לי מה לדבר אתך" ענה לו אביו , "מתי תבין שאי אפשר להכריז ככה על מסעות" זה לא נושא לדיון" נזף בו אביו "זה לא אכפת לי , זה כבר מתחיל לעבור כל גבול , המסעות האלה , הטרטורים , השמדת העולמות והגזעים…"
"אז זה מה שמפריע לך , נכון? תמיד הפריע לך המסורת שלנו" אמר אביו , "זה מסורת, זה לא נקרא מסורת" צעק גאגנו , "זה מה שאנחנו , וזה מה שיש" , "לא…זה לא אנחנו…זה לא צריך להיות אנחנו , או לפחות מה שהיינו…לפחות מה שאימא הייתה…או רצתה…"אמר גאגנו בקול ייאוש. "תפסיק לדבר שטויות, אתה לא יודע מה אימא אהבה , או רצתה!" צעק אביו. "אני יודע שהיא לא רצתה את זה , מה שיש עכשיו" , אביו של גאגנו היה השוק מוחלט , לא ידע מה להגיב , "עוד שטות אחת שלך…" , "תעשה מה שאתה רוצה" אמר גאגנו , "תיקח כל תואר אפשרי…זה לא אכפת לי". "אתה! , אתה אמרת שאתה לא אוהב את המסורת שלנו…נכון? אין בעיה , אני משחרר אותך מלהיות גוואזרטארי…מלהיות הבן שלי…מחר נעשה טקס של גירושך מהממלכה ונאסור כל זכר לגביך…" מבטו בעיניו של אביו היה חסר שליטה , "עשה זאת" הכריז גאגנו.