3 דקות לאבדון – פרק ראשון: הקדמה

"שם? "
'אתה עיוור?' רציתי לצחוק עליו, בקול רם. 'יש תג עם השם שלי, טיפש! ' – אבל אסור לי להוציא הגה. רק את התשובות לשאלות שלו.
"לוסי גריפין. "
"גיל? "
"אני בת 16. "
הוא בדק שוב בדף הדק, מלא הפרטים עליי. הגיל היה נכון. אני לא מבינה מה לעזאזל הם רוצים מהחיים שלי.
"תארי את עצמך. "
ברצינות?
"למה? "
"את באמת רוצה לדעת? "
"כן, "
"כדי לדעת שאין לך בעית דימוי עצמי או איזה משהו ארור אחר, כדי שאם, ורק אם, יקרה משהו לילד, פיטר גריפין, לא תתעללי בו בגלל מראהו. וגם כדי לבדוק שאת לא עיוורת. "
מה לעזאזל? – זה הדבר הכי הזוי ששמעתי אי פעם!
תראו, פיטר הוא אחי הקטן, והוא בן ארבע. יש לו שיער חום ומסודר, עיניים תכולות וצלולות, שאני נהנית להסתכל עליהן, מבנה פנים צנום, ובאיזשהו מובן, פנים חמות. אני לא יכולה להסביר.
אמא ואבא שלנו מתו. ועכשיו, איזו אישה מרשעת שטוענת לפי מסמך מאובק וטיפשי, שהיא דודתינו מצד האב, כדלקמן, רוצה את המשמורת עליו.
מותר לי לקלל? תרשו לי, בבקשה. תתכוננו למילים לא מנומסות, שלמדתי מהנערים בבית הספר לפני שנתיים.
היא פשוט בת זונה מטומטמת נטו, חתיכת כלבה אהבלה, שנולדה אתמול, לא מבינה כלום מהחיים שלה, פשוט זקנה מסריחה.
לנשום עמוק. להירגע. אוקיי, סיימתי. אני מחייכת.
"יש לי שיער בלונדיני, ארוך ומתולתל קצת, עור חיוור ועיניים בצבע תכלת. אני נראית ככה? " אני מחייכת, מנסה לא לגחך ושואלת.
"כן. למזלך. מה השם המלא שלך, של אחיך וגילו? "
"השם המלא שלי הוא לוסיה אליזבת' גריפין. השם המלא של אחי הוא פיטר קלייב גריפין, והוא בן שלוש. "
"איזה חודש נולד ואיזה חודש את נולדת? "
"פיטר נולד בחודש אפריל, ואני נולדתי בחודש אוגוסט. "
"איזה בית ספר למדת? "
"ארתור קינגס, על שם המלך ארתור. עוד משהו? "
"הכנת שיעורים ורכשת השכלה מלאה, מבית הספר היסודי ועד סוף התיכון? "
וויתרו לי, ולמדתי יותר בשנה לכל התיכון, אז כן. סיימתי לפני חודשיים, אז היה לי אקסטרה זמן לעבוד על המשמורת על פיטר.
"כן, רכשתי השכלה מלאה. "
הוא בדק בדף, ואני מנחשת שגילה שזה נכון.
"אז מוכנה לממן את חייו של פיטר ושלך, ו להשיג לו חיים נכונים? "
מה זאת אומרת?
אני מבינה. בכל מקרה, משפט לא מנוסח נכון, אבל אני מבינה.
עמדתי על פרץ בכי. הוא יודע שלא. אני משכנעת את עצמי שכן, שהכל יסתדר ואיכשהו אני אשיג כסף מהלוואות של יותר ממאה אלף עם ריבית של עשר אלף. שאני אשיג בית לעבודה טובה, ילדה בת 16, ואז אקלע לחובות ואדרדר לעבריינות ולחיים תחתונים עם האח הקטן והתמים שלי, שבחיים שלו לא פלט קללה הוא גנב סוכריה ממכולת שאין לה כסף לטלפון אפילו, בשביל להתקשר למשטרה ולדווח על גניבות חוזרות של ילד חצוף, שמשחק כתמים, בן שלוש, שגונב אוכל לאחותו ולו. נוודים.