השמועה – פרק 1

"מרי" שמעה מריה צעקה. "מרי" הצעקה חזרה על עצמה רק הפעם,חזק יותר.
מרי הסתובבה, היא ראתה את גו'ש אחיה הקטן רץ לעברה.
"מרי,אבא ביקש שתבואי ותעזרי לו בנמל,הוא אמר שזה חשוב" אמר גו'ש,מתנשף כולו.
מרי נאנחה. היא בדיוק התכוונה ללכת אל היער. אבל אביה חשוב לה מכל.
"אני באה" אמרה והתקדמה לעבר הצריף הרעוע שנקרא בית. היא ראתה את אביה מחכה לה כבר בפתח הבית.
"קדימה,אנחנו נאחר" הוא זירז אותה.
הם פסעו לעבר הנמל. מחוז המפרץ היה מחוז קטן. כך שלא היה הרבה ללכת. אחרי חצי שעה הגיעו אל הנמל.
הם החלו לעבוד,להעמיס את הדגים,למיין אותם לפי סוגים, ועוד כמה דברים.
"אבא תחזור הביתה,אני יסיים כאן" אמרה מריה לאביה אשר נראה תשוש מעבודה.
"אבא,בבקשה" התחננה כאשר ראתה שהוא לא מפסיק לעבוד.
"אני לא יכול ללכת. היום בא משגיח ממחוז הממלכה. הוא צריך לפקח שהכל יתנהל כהלכה." אמר לבסוף אביה של מרי.
"אבא,אני אקרא לגיימס,הכל יהיה בסדר. אנחנו נסתדר" האיצה בו. גיימס היה חברה הטוב של מריה. הוא היה גדול ממנה בשנה. הוא היה בן 18. הם היו כמו אחים. גיימס אהב את מרי בכל ליבו,ומרי ידעה זאת. היא לא נתנה למידע הזה להשפיע על הידידות שבניהם. היא לא הייתה מאוהבת בגיימס אלא אהבה אותו כידיד טוב. למרות שגיימס היה יפה תואר .היה לו שיער בלונדיני ועיניו היו בצבע חום. הוא היה שרירי,ותמיד עזר למרי.
"טוב"השתכנע לבסוף אביה של מריה. "תבטיחי לי שאם לא תסתדרו,אתם באים לקרוא לי"אמר ברצינות רבה.
"אני מבטיחה" אמרה מריה.
"מריה,אני סומך עלייך" אמר ואז הלך. מריה חייכה לעצמה והלכה לקרוא לגיימס אשר גר סמוך לנמל.
הם עבדו קשה.
"מרי,את צריכה לנוח" אמר גיימס.
"ואם לפתע המשגיח יגיע.." תירצה מריה, והתיישבה על את החביות. היא הייתה תשושה לגמרי.
"אל תדאגי,לכי לשבת. תנוחי קצת. אכלת משהו?" שאל. ומריה הנהנה לאות לא.
"מרי,תלכי לצריף שלי ותיקחי לך משהו לאכול. השגתי כיכר לחם היום."אמר.
"לא אני לא רעבה."שיקרה. היא כבר יום וחצי לא אכלה. אתמול הביאה את פרוסת הלחם שנשארה לה לילד שראתה ברחוב. היא לא יכלה לעמוד בפניו המסכנות,שמתחננות לאוכל.
"מריה, את הולכת עכשיו"התעצבן גיימס. הוא ידע שהיא משקרת. הוא הכיר את מרי טוב מדי.
מרי התקדמה ביאוש לעבר ביתו הקטן של גיימס. גיימס היה יתום,כך שגר לבדו. היא נכנסה לתוך ביתו.
ולקחה פרוסת לחם. היא לא רצתה לבזבז זמן כיוון שכל רגע המשגיח היה אמור להגיע.
היא זללה ורעבתנות את הפרוסה וחזרה בריצה אל הנמל.
היא ראתה את גיימס מדבר עם מישהו. הוא נראה מכובד. יפה תואר,אפילו יותר מגיימס. היא ראתה את מבטו המזלזל של הנער על גיימס. בעוד גיימס מחייך. הוא בטח המשגיח.
מרי מיהרה להתקדם לעברם.
היא החלה לעבוד במרץ. היא פזלה מעט עם עיניי היהלום שלה לעבר הנערים המשוחחים היא הייתה קרובה אליהם,כך שיכלה לשמוע כל מילה ממה שאמרו.
לפתע הנער הבחין בה "ומי זאת?" שאלה בחיוך.
"אוו,זאת מרי" ענה גיימס בחיוך.מרי התרוממה. עד עכשיו הייתה כפופה משום שהרימה ארגזים.
היא הסתכלה על הנער בזילזול. היא הייתה לבושה בגופייה שחורה שהייתה ממש מושלמת על גופה. ומכנס גינס מלוכלך עם קרעים. שיערה היה מלוכלך מכל העבודה אך היא הייתה מדהימה ביופייה. עייניה היו בצבע תכלת ותמיד נצצו כל כך. הם זכו לכינוי "עיניי היהלום".
"שלום לך מרי" אמר הנער בחיוך.
"ומי אתה?"שאלה אותו בתוקפנו וזילזול. והניחה את שתי ידיה על מותניה.
"מרי!" אמר גיימס בעצבנות.
"נעים מאוד,הנסיך כריסטופר." אמר קצת עצבני.
"לעזאזל,אני תמיד חייבת להיות כזאת טיפשה."מילמלה מריה בשקט. ונסה מהמקום.