sabriel123
מה דעתכן? :)

שנאה בין שתי ממלכות פרק -4-

sabriel123 06/04/2013 992 צפיות 5 תגובות
מה דעתכן? :)

שבוע טוב מהמות שלי!
הי בננות (מה קורה לכל הוותיקות והחדשות? איך עברה שבת?)

פרק -4-
למחרת בבוקר קסנדרה התעוררה לקול דפיקות על דלת חדרה. היא שפשפה את עיניה בעייפות והסתכלה על החדר הקטן, שולחן וכסא עמד בצד החדר וארונית עץ פשוטה עמד ליד החלון.
היא קמה מהמיטה וצעדה בעייפות לעבר הדלת. היא פתחה אותה, בחוץ עמדה נערה צעירה מחייכת, מחזיקה בידה מספר בגדים.
"הי," אמרה הבחורה בחיוך קורן. "אני דריינה ואני משרתת כאן במטבח. את צריכה להיות קסנדרה. בלה, ביקשה ממני להעיר אותך ולהגיד לך שאת צריכה להיות במטבח בעוד רבע שעה."
קסנדרה הסתכלה על דריינה בעייפות, היא בלעה פיהוק ואמרה, "בסדר, תודה."
דריינה חייכה ואמרה, "הנה המדים שלך, הם טיפה גדולים, אבל זה הבגד היחיד שמצאתי שיתאים לך."
"איך ידעת איזה מידה מתאימה לי?" שאלה קסנדרה, בתמיהה.
"כשנכנסת אתמול בלווי הנסיך החתיך שלנו. ראיתי אותך והבנתי בערך מה המידה שלך."
קסנדרה הנהנה בראשה ולקחה את המדים מידה.
"תרצי שאחכה לך עד שתתארגני ונוכל ללכת ביחד למטבח, או שאני אגיד לך ותסתדרי לבד?" שאלה דרינה, מעט בהיסוס.
קסנדרה הסתכלה על דריינה בהקלה ואמרה, "אני אשמח אם תלווי אותי."
דריינה הנהנה בראשה וקסנדרה נכנסה לחדר. היא התלבשה במהירות ורצה מיד לפתוח את הארון. בפנים נח התיק שלה שהצליחה להסתיר מעיניי המלך והנסיך, היא חששה שמא ייקח לה אותו, הסכינים שלה ומספר פריטים נוספים שהיו יקרם לליבה נחו בפנים.
היא הסתכלה על עצמה במראה וסידרה את צמתה. כעבור רגע הנהנה בראשה ויצאה החוצה, דריינה הסתכלה עליה וחייכה.
"המדים די הולמים אותך," אמרה בחיוך.
קסנדרה הסתכלה על עצמה, זו הייתה שמלה מבד פשוט בצבע ארגמן בהיר עם שרוולים עד המרפק ומעליו סינר לבן ארוך ללא שרוולים. לאחר מכן הסתכלה על דריינה וחייכה.
"נלך?" שאלה דריינה.
"נלך." אמרה והן התחילו לצעוד לעבר המטבח. הן צעדו בשתיקה כשעברו דרך מסדרון הקומה הראשונה, הקומה של הנסיך.
"למה יש לכריסטופר כל כך הרבה חדרים?" שאלה קסנדרה, לאחר שכבר הספיקה לספור עד אמצע המסדרון שבעה חדרים.
"דבר ראשון, זה הנסיך. דבר שני, אני ממש לא יודעת, אני לא חושבת שהוא ממש ממלא את כל החדרים בחפצים שלו, חלק מהחדרים זה לאירוח אישי." אמרה דריינה.
דלת אחד החדרים נפתחה ודריינה מהירה לעצור, עוצרת איתה גם את קסנדרה. האחרונה הבחינה בכריסטופר שיצא מהחדר לבוש בחולצה מכופתרת מבד פשוט ובמכנסי עור שחורות צמודים. הוא הבחין בקסנדרה ואמר בגסות, "את!"
קסנדרה גלגלה עיניה אך התקרבה אליו, "רצית משהו?" שאלה בחיוך מרגיז.
כריסטופר הסתכל על קסנדרה בכעס ואמר, "אל תדברי אלי כך, אני לא עבד שלך!"
"באמת חבל," מלמלה בשקט.
כריסטופר אחז בזרועה בכח ואמר, "תיזהרי לך, מילה שלי ואת תמצאי את עצמך בתוך הצינוק, אני לא רחמן כמו דודי."
"כי הדוד שלך התגלמות הטוהר והתמימות," סיננה בשקט, אך בכעס.
"דריינה, הודיעי לבלה שקסנדרה תאחר, יש לי כמה מטלות שאני ארצה שהיא תבצע," אמר והסתכל על קסנדרה, מעט ברשעות.
דריינה הנהנה בראשה, מעט נפחדת. היא קדה ורצה משם. קסנדרה וכריסטופר נשארו לבד, נועצים מבטים כועסים אחד בשני, באמצע המסדרון עד שכריסטופר אמר, "את מוכנה לקראת המטלות שלך?"
"לא יכולה לחכות עד שנתחיל," אמרה בציניות.
כריסטופר הסתכל עליה בחיוך לגלגני ואמר, "אני בטוח בכך." הוא לקח את ידה ומשך אותה אחריו לעבר אחד החדרים, הם נכנסו פנימה. ברגע שקסנדרה ראתה את החדר היא פלטה קול אנקה קטנה.
החדר היה ענק ומבולגן מכמות הספרים העצומה. מבולגן כל כך שכשעשתה צעד קדימה, היא מעדה ונפלה על ערימת ספרים.
"מאיפה הספרים הרבים?" שאלה ונעמדה, מנגבת את האבק מבגדיה.
"במשך השנים, ספרים רבים הוצאו מהספרייה המלכותית מחוסר שימוש והועברו לתוך החדרים בקומה הזאת." אמר והסתכל על קסנדרה. "אני רוצה שתסיימי את כל החדר היום."
קסנדרה הסתכלה עליו בהלם ואמרה, "אתה לא רציני, זה ייקח לי מינימום שבוע."
"אם כך, אני ממליץ להתחיל עכשיו, אני אחזור עוד שעתים לראות מה המצב, ועד אז," אמר בחיוך, "אני מציע לך לא להתבטל."
הוא הסתובב לצאת שקסנדרה צעקה, "אני רעבה!"
הוא הסתכל עליה ואמר, "כשאני אחזור מארוחת הבוקר, עוד שעתיים, אני אביא לך תפוח." ויצא מהחדר.
קסנדרה הסתכלה על הדלת הסגורה וצרחה בזעם, היא לקחה ספר עבה שעמד לידה וזרקה אותו לכיוון הדלת, הספר פגע בדלת ונפל בקול רעש על הרצפה.
היא נאנחה והסתכלה בייאוש על המדפים הריקים והרצפה המלאה בספרים רבים. היא עזבה את החדר והלכה לחפש אחר כלי ניקיון.
כעבור רבע שעה היא חזרה עם הכלים המתאימים. היא הסתכלה על החדר הענק, אספה את שיערה והחליטה שהדרך הטובה לסדר היא אם קודם תסדר את הספרים בערמות ואז תארגן אותם לפי שמות ותסדר אותם על המדפים, לא לפני שתנקה את המדפים.
היא פיזרה את שיערה ואספה לקוקו הדוק והתחילה לעבוד.
כעבור שעתיים צעד כריסטופר חזרה לאזור מגוריו, הוא היה צריך לקחת מספר חפצים מחדרו שנזכר בקסנדרה. הוא צעד בחיוך לעבר הספרייה הישנה. הוא נכנס פנימה והבחין
שכמעט רבע מהספרים היו מאורגנים ומסודרים על המדפים.
קסנדרה הייתה שקועה כל כך בהחזרת ספרים לתוך המדפים והוא לא רצה להפריע לה. הוא הניח את התפוח וחתיכת לחם על השולחן שעמד בצד ויצא החוצה.
כשראתה קסנדרה שכריסטופר עזב את החדר היא מהירה אל התפוח והלחם ואכלה אותם ברעבתנות. היא הייתה כל כך רעבה, ואפילו שהאוכל שהביא לא הספיק כדי להשביע את רעבונה, זה הספיק לה כדאי שלא תתעלף מרוב רעב.
כבור רבע שעה היא חזרה למלאכת ניקיון הספרייה וכעבור שעתיים נוספות היא סיימה לסדר כמעט חצי מכל הספרים על המדפים.
קסנדרה נאנחה בעייפות והסתכלה על החצי השני שעוד נותר לה להכניס וכמעט רצתה לבכות מרוב ייאוש.
"אני עוד אתנקם בו על זה," מלמלה לעצמה בשקט וחזרה לנקות ולסדר. כעבור מספר שעות נוספות היא סיימה את החדר.
היא הסתכלה בסיפוק על החדר ויצאה מהחדר שנתקלה בכריסטופר.
"לאן את חושבת שאת הולכת?" שאל בחיוך לגלגני.
קסנדרה הסתכלה עליו בחיוך מתגרה ואמרה, "גמרתי."
הוא הרים גבה והיא חייכה בשעשוע, "אם אתה לא מאמין לי, אתה יכול להסתכל בעצמך. עכשיו אני די ממהרת, אני רעבה ובלה צריכה את עזרתי, להתראות." אמרה והתכוונה ללכת שהוא משך אותה אחורנית ואמר, "לא כל כך מהר."
היא הסתכלה עליו בהרמת גבה וכריסטופר לא היה יכול לתהות איך אלביונית יכולה להיות כל כך יפה. הוא מיהר לסלק את המחשבה המוזרה מראשו ואמר, "אני מקווה שזה לימד אותך לקח."
היא חייכה חיוך מוזר ואמרה, "לקח חשוב מאד." והיא צעדה משם אל המטבחים. לקח לה כמעט רבע שעה עד שלבסוף מצאה את המטבח, ברגע שנכנסה, התנפלה עליה דריינה בחיבוקים ואמרה, "כל כך דאגתי, מה הוא עשה לך ולמה יש לך ריח של ספרים ישנים?"
קסנדרה הסתכלה על דריינה בחיוך ואמרה, "הכל בסדר, הוא נתן לי לסדר את הספרייה הישנה שבקומה שלו ולכן אני מריחה כך."
"קסנדרה, דריינה, מה אתן חושבות שאתן עושות?" שמעו את קולה של בלה, מעל כל הרעש שהיה במטבח.
קסנדרה הסתובבה להביט בבלה שנראתה כועסת ואמרה, "אני מצטערת, אבל אני יכולה לאכול, אני ממש רעבה."
בלה רצתה לפצות את פיה כדאי להגיד לא, אך כשראתה את מבטה הרעב של הנערה לא הייתה יכולה לסרב.
"בסדר, אבל שיהיה מהר כי שי לך עוד הרבה עבודה לעשות."
קסנדרה הנהנה בראשה, היא לקחה את ארוחת הצהריים שדריינה שמרה לה והתיישבה לאכול, כשגמרה צעדה אל בלה ושאלה, "מה אני יכולה לעשות בכדי לעזור?"
בלה הסתכלה על קסנדרה ואמרה, "את יכולה לקחת את הארוחה הזאת אל אלפונסו,
הוא גר בקומה האחרונה, יש מספר דלתות לאורך המסדרון, הדלת האחרונה בסוף המסדרון, שם הוא נמצא.
קסנדרה הנהנה בראשה ולקחה את המגש, יצאה מהמטבח וצעדה בזהירות לעבר המדרגות שהבחינה בכריסטופר שצעד לעברה, פניו מעט כועסות.
"קרה משהו?"שאלה.
כריסטופר הסתכל עליה ואמר, "לא ענייניך," הוא הבחין במגש אוכל שהחזיקה ושאל, מעט בחשדנות. "מה את עושה עם האוכל?"
"אני אמורה להביא את האוכל אל אלפונסו."
כריסטופר הרים גבה ואמר בשקט, "זה מעניין."
קסנדרה הסתכלה עליו בחשדנות ולפני שהספיקה להגיב הוא אמר, "אני רוצה שתטעמי מהאוכל, לוודות שהוא לא מורעל."
קסנדרה הסתכלה עליו מופתעת ושאלה, "למה שמישהו ירעיל את האדם הזה?"
"כי הוא יועץ המלך, שלא להגיד שבמהלך השנים הוא רכש לעצמו אויבים בגלל חוכמתו ועזרתו למלך."
קסנדרה הנהנה בהבנה והסתכלה על האוכל, היא עיוותה את פרצופה ואמרה, "אין שום סיכוי שאני נוגעת באוכל הזה, חוץ מזה, אני שבעה."
כריסטופר הסתכל עליה בהרמת גבה ושאל, "שאני אכריח אותך?"
היא הסתכלה שוב על האוכל בגועל ולקחה בידה גוש שנראה כמו קקי של ציפורים והכניסה לפה. כריסטופר הסתכל עליה כשלעסה ואמר, "ילדה טובה."
הוא הסתובב להביט באופק וקסנדרה ניצלה את ההזדמנות להוציא את האוכל מפיה. הוא הסתובב בחזרה וקסנדרה שאלה, "זה לא המלך שצועד לחדר הישיבות?" והסתכלה באופק.
כריסטופר הסתובב שנית וקסנדרה זרקה את האוכל לתוך שיערו. היא חייכה בסיפוק כשכריסטופר צעד לעבר חדר ישיבות וקסנדרה עלתה לחדרו של אלפונסו.
כאשר הגיעה לקומה האחרונה, צעדה באיטיות לעבר הדלת האחרונה ודפקה, שום קול לא נשמע. לאחר מספר ניסיונות חוזרים לדפוק היא פתחה את הדלת ונכנסה פנימה.
כשנכנסה, היא עיוותה את פניה בגועל, ריח של ביצים סרוחות עמד באוויר. היא הסתכלה בסקרנות על השולחנות העמוסים במבחנות רבות והניחה את המגש על שולחן קרוב והתקרבה לראות את המבחנות בקרוב.
היא הרימה מבחנה שהייתה מלאה בנוזל שקוף והריחה אותה, אך היא הייתה חסרת ריח. היא החזירה את המבחנה למקום והמשיכה להסתכל על המבחנות השונים שלפתע שמעה קול מאחוריה.
"מה את עושה כאן?" שמעה קול מבוגר שואל בכעס.
היא הסתובבה בבהלה ואמרה, "אני לא התכוונתי..אני רק באתי להעלות לך את האוכל, אני אלך."
קסנדרה הסתכלה על הזקן המוזר שמשך כמה שניות נעץ בה מבט המום עד שאמר בשקט וכעבור כמה שניות בקול חזק, "אלביונית!"

כריסטופר נכנס לחדר ישיבות, דודו ישב על הכיסא מעיין בכמה מסמכים.
"הי, דוד," אמר כריסטופר.
דודו הרים את ראשו וחייך. "מה שלומך?" שאל. "אתה משגיח על הנערה האלביונית?"
כריסטופר הנהן בראשו ואמר, "אני לא רוצה להשגיח עליה."
דודו הרים גבה וכריסטופר המשיך, "זה פשוט לא נראה לי מתאים, אני נסיך והיא סתם נערה פשוטה. אנשים תוהים אם עשיתי איזה חטא שמגיע לי העונש הזה, למה שבלה לא תשגיח עליה?"
המלך אולף חייך ואמר, "אתה לא היית לא מרוצה כשהבחורה סיימה לנקות את כל הספרייה הקטנה שבקומה שלך."
כריסטופר הנהן באישור ואמר, "אבל זה לא מתאים שאני אשגיח עליה כאילו אני האומנת שלה."
המלך הסתכל על כריסטופר במבט חודר. "איפה הבחורה?"
כריסטופר משך בכתפיו ואמר, "עלתה להביא אוכל לאלפונסו."
המלך הסתכל על כריסטופר בהלם במשך כמה שניות ואמר, "היא עלתה לאלפונסו?"
כריסטופר הסתכל על דודו מודאג ושאל, "קרה משהו?"
"אתה תבין עוד כמה שניות," אמר דודו.
בדיוק באותו רגע הם שמעו צעקות מחוץ לחדר. כריסטופר צעד במהירות החוצה וראה את אלפונסו אוחז בזרועה של קסנדרה וצועק עליה.
"מה אתה עושה?" שאל כריסטופר, והתקרב לעבר אלפונסו כדי לעצור אותו.
"אל תתערב ילד," אמר אלפונסו. הוא העיף מבט חטוף בכריסטופר שנראה זועף וחזר להסתכל על קסנדרה במבט כועס."אלביונית מסריחה, באה כדי לגנוב את עבודתי, כדי להשתלט על הארמון, אבל אני תפסתי אותך. חכי מה יקרה כשאני אביא אותך למלך" אמר אלפונסו בשנאה.
"אלפונסו, היא עוזרת במטבח," שמע כריסטופר את קולו של דודו מאחוריו.
אלפונסו הסתכל בהלם על המלך ושאל, "אתה הכנסת אלביונית לתוך הטירה?" הוא עשה כמה צעדים לעבר המלך וגרר אחריו את קסנדרה שנאנקה בכאב. "שאני אזכיר לך מה קרה בפעם האחרונה שניסית להיות נחמד לאלביונים?" שאל בארסיות.
המלך הנהן בראשו ואמר, "אני יודעת, אל תדאג לזה, כריסטופר מוודה שהיא תעשה את עבודתה כמו שצריך."
במשך כמה שניות אלפונסו הסתכל על המלך ולבסוף שחרר את אחיזתו מקסנדרה ואמר בשקט לאחרונה, "אני לא יודעת איזה משחק את משחקת, אבל שיהיה לך ברור שאני צופה בך, אז תיזהרי לך." והוא הסתובב לעלות במדרגות לחדרו.
כריסטופר הנהן בראשו לדודו כשהבין למה הוא מינה אותו להשגיח על קסנדרה.
"אה..כריסטופר," שמע את קולו של דודו. הוא הסתובב להביט בו ודודו אמר, "אני חושב שאתה זקוק למקלחת." הוא הסתכל על שיערו של כריסטופר בגועל ואמר, "נראה כאילו חתיכה של קקי נתקעה לך בשיער."
כריסטופר העביר יד בשיערו שרגיש גוש קטן, הוא שלף אותו החוצה והסתכל בגועל על הגוש. מאחוריו הוא שמע קול צחקוק, הוא הסתובב וראה את קסנדרה נאבקת בעצמה לא לפרוץ בצחוק.
"אני עוד אחזיר לך על זה," סינן בשקט כשצעד לעבר חדרו.
"אוה, אני לא יכולה לחכות," אמרה בחיוך קטן, כשכריסטופר נעלם מעיניה היא פרצה בצחוק מתגלגל אך כעבור כמה רגעים נרגעה. היא לא הבינה למה יועץ המלך שונא אותה כל כך, כשהסתכל עליה בפעם הראשונה היא הרגישה גל של צמרמורת עובר בגופה והיא לא הבינה למה.
היא משכה בכתפיה ועלתה לחדרה, ברגע שנכנסה היא נשכבה במיטה ונרדמה מיד.


תגובות (5)

מושלם

06/04/2013 13:59

אהבתי נורא , תמשיכיי :)

06/04/2013 14:24

ארונית עץ – עמדה (לא עמד לדעתי, זה נקבה)
"הספיק לה כדאי שלא…" -כדי שלא (בלי א' באמצע)
"כי שי לך.." יש
(סורי שאני מתקנת ><)
אבל הפרק היה ממש טוב! (=
תמשיכי (=

06/04/2013 22:07

חולה על הסיפור הזה :)

07/04/2013 05:38

מהמם!

20/04/2013 16:48
19 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך