שנאה לא בא בחשבון?! פרק -11-

טוב, העלתי כמה שיותק מוקדם.. אז תהנו..
אני מקווה שאתן זוכרות…

פרק -11-
"היום, אני אלמד אותך את הבסיס בלחימה בחרב," אמר אלפריק כאשר עמדו במסדרון של הקומה השלישית.
קסנדרה כבר חיכתה בקוצר רוח לשיעור שבו תלמד להלחם בחרב. בשבוע שעבר כאשר למדו על ההיסטוריה של מלכי אורניוס, אמר לה אלפריק שהם יתחילו ללמוד וכל השבוע היא הייתה חסרת סבלנות.
אלפריק החזיק בחרבו ועשה תנועה מהירה וחדה. הוא הסתכל על קסנדרה שהחזיקה בחרב פשוטה יותר ואמר," אל תחזיקי כל כך חזק בחרב כאילו זה פטיש, את עומדת להלחם נגדי לא להרביץ לי."
קסנדרה חייכה והרפתה מעט מהאחיזה. אלפריק הסתכל עליה ונד בראשו בחוסר שביעות רצון. "הסתכלי," אמר. היא הסתכלה עליו מחזיק את החרב במיומנות כאילו הייתה נוצה. צורת העמידה שלו הייתה יציבה וחזקה.
היא הנהנה בראשה וניסתה לחקות את צורת העמידה והיציבה שלו אך ללא הצלחה.
"קסנדרה," אמר אלפריק לאחר שצפה בניסיונותיה הכושלים של קסנדרה להניף את החרב.
היא זרקה את החרב על הרצפה בתסכול ואמרה, "נמאס לי!"
אלפריק התקרב אליה ושאל בעדינות, "את בסדר?"
קסנדרה הסתכלה עליו ואמרה, "כן, אני..זה ממש מעצבן אותי, אני לא קולטת בכלל!"
"את רוצה להמשיך ללמוד?"
קסנדרה הסתכלה עליו באימה, "לא!"
אלפריק חייך ואמר, "אז את מוכנה לנסות שוב?"
לאחר מספר שעות הרגישה קסנדרה איך כל הגוף שלה תפוס. היא נאנחה בשקט ואלפריק אמר, "קסנדרה, אני רוצה שתבואי איתי מחר."
"לאן?" שאלה והכניסה את החרב לתוך התיק הקטן שלה.
אלפריק לא ענה ואמר, "נפגש ליד היער, תבואי עם גלימה שתכסה אותך, כך שלא יזהו אותך." והוא עזב את המסדרון. קסנדרה נאנחה בכאב ועזבה את הקומה, יורדת במדרגות לעבר חדרה.
היא צעדה במהירות כשעברה דרך חדרו של כריסטופר. היא הבחינה בדלת הפתוחה ולא הייתה יכולה שלא להתקרב. החדר היה ריק. קסנדרה פתחה את הדלת בשקט ונכנסה פנימה. החדר היה מסודר וניחוח קל של סבון נישא באוויר.
קסנדרה התקרבה לעבר שולחן העבודה שעמד באמצע החדר. היא הבחינה במגילות שעמדו על השולחן והעבירה את אצבעותיה על המגילות ברפרוף. היא הבחינה במגילה שהיה כתוב עליה "כריסטופר."
קסנדרה פתחה את המגילה כששמעה לפתע קול מוכר, "מה את עושה פה?"
קסנדרה זרקה את המגילה בחזרה לשולחן והביטה בכריסטופר שנעץ בה מבט חמור סבר. היא התרחקה מהשולחן ואמרה, "אני…אני באתי לחפש אותך."
"ולמה זה?" שאל וקסנדרה יכלה להבחין בשמץ של חיוך מבצבץ בזוויות פיו.
"אמ…בלה רצתה לשאול אם אתה רוצה לטעום מהעוגה שהיא הכינה היום." אמרה קסנדרה במהירות.
כריסטופר נעץ בה מבט ספקני ושאל, "את בטוחה?!"
היא הנהנה את ראשה במרץ ואמרה, "כן לגמרי."
כריסטופר התקרב אליה ולחש בשקט, "אולי כדאי שתעבדי על השקרים שלך יותר טוב, אני חוזר מהמטבחים אחרי ארוחת ערב."
קסנדרה נשנקה בשקט וכריסטופר חייך. הוא השפל את מבטו והבחין בתיק שהיה על כתפה.
"ומה יש לנו כאן?" שאל בחיוך, לפני שיכלה להתווכח הוא לקח את התיק ושפך את תכולתו על הרצפה. האבן נפלה בקול רעש על הרצפה.
הם שניהם הסתכלו על החרב עד שלבסוף התכופף כריסטופר והרים את החרב.
"את מתאמנת?" שאל בחיוך לגלגני.
היא לא ענתה. בתנועה מהירה כריסטופר הניף את החרב וכיוון אותה מול החזה של קסנדרה.
"ומה אם הייתי הורג אותך ברגע הזה, מה היית עושה כדי להתגונן?" שאל בשקט.
במשך כמה רגעים הם עמדו בשתיקה עד שכריסטופר הנמיך את החרב והגיש לה אותה. היא לקחה את החרב והיא הסתובבה לצאת. היא העיפה מבט בכריסטופר שעמד בגב אליה ולפני הספיקה לחשוב רגע נוסף על מעשיה, היא הרימה את החרב והתכוונה להכות, אבל כריסטופר שכבר ציפה את התגובה שלה שלף את חרבו וחסם את המכה שלה. היא הסתכלה עליו בכעס וניסתה להכות שוב, אך הוא היה חזק ממנה ומיומן ובמכה אחת העיף את החרב שלה. בתנועה נוספת הוא התקרב אליה, עומד צמוד אליה כאשר החרב נמצאת צמוד לעורפה.
כריסטופר הסתכל על קסנדרה שהתנשמה מעט ושאל בשקט, "תני לי סיבה אחת לא להרוג אותך?!"
קסנדרה לא ענתה. לפתע הבחינה כמה היא קרובה אליו. גופו צמוד לגופה. היא הסתכלה עליו ואמרה בשקט, "כי אם היית רוצה להרוג אותי היית עושה את זה ביום שנפגשנו."
כריסטופר הסתכל על קסנדרה שנעצה בו מבט ישיר. עיניו רפרפו על פניה עד שהגיע לשפתיה, שפתיים שנראו כל כך גדולות ומתוקות, מגרות.
קסנדרה שחשה בעיניו על שפתיה הסמיקה במבוכה. היא מעולם לא אהבה את השפתיים שלה, הם היו גדולות מידי לפרצוף הבינוני והממוצע שלה.
הם עמדו כך עוד כמה שניות עד שלפתע הם שמעו את קולה של מליסה. "כריסטופר?"
כריסטופר מיהר להוריד את החרב ולהתרחק מקסנדרה ושאל, "מליסה, מה שלומך?"
מליסה נעצה מבט בקסנדרה שעמדה סמוקה ואמרה, לא מסיתה את מבטה, "אני בסדר. קסנדרה, אם נוכל להחליף מילה בחוץ."
קסנדרה לא אהבה את הרעיון שתאלץ לדבר עם מליסה, אך היא הנהנה בראשה ועזבה את החדר.
כאשר עמדו בחוץ, רחוק מטווח שמיעתו של כריסטופר אמרה מליסה, "אני לא יודעת מה היחסים בינך לבין כריסטופר ו—"
"לא קורה בין שנינו דבר!" מיהרה קסנדרה לומר אך זכתה ממליסה במבט זועם.
"אני לא סובלת אותך, לא סבלתי ולא אסבול. אבל אם תעזי להתקרב לכריסטופר עוד פעם אחת ההשלכות לכך יהיו חמורות, האם הבהרתי את עצמי?"
קסנדרה הסתכלה על מליסה ושאלה, "למה את כל כך רוצה את כיסטופר?"
מליסה הסתכלה על קסנדרה בלגלוג ואמרה, "למה את כל כך מתעניינת?"
קסנדרה לא ענתה אבל מליסה ענתה, "כריסטופר ואני נועדנו אחת לשנייה, עוד מגיל קטן ארגנו את השידוך בינינו ולכן אני לא אסכים שנערה אלביונית ומסריחה שכמותך תעז להרוס את השידוך שלי!"
"זה בסדר, את יכולה לקבל את כל כולו לעצמך, אני לא מעוניינת," אמרה קסנדרה בשקט.
"נהדר, כי ביום שבו אני אבין שאת מתקרבת יותר מצעד לכריסטופר זה יהיה היום שבו אני ארים את ההוראה להרוג את המשפחה שלך, ואת לא תרצי שזה יקרה, נכון?" שאלה מליסה בחיוך מתוק.
קסנדרה נעצה בה מבט זועם, היא הפנתה את עורפה למליסה וחזרה לחדרה, מקללת בשקט את מליסה.
למחרת בערב, צעדה קסנדרה בגלימה השחורה אל היער. היא טיפסה על העץ, מחכה עד שראתה את אלפריק נכנס ליער, היא קפצה חזרה לקרקע ואמרה, "אני כאן."
אלפריק הסתובב בבהלה, אך אמר בחיוך, "נלך?!"
היא הנהנה בראשה והם התחילו ללכת, צועדים בשתיקה. לאחר זמן מה, נעצר אלפריק והוא אמר, "הגענו."
קסנדרה הרימה את ראשה והבחינה בפאב מקומי. קסנדרה העיפה מבט תמה באלפריק ושאלה, "אתה רוצה לשתות?"
אלפריק חייך ושאל, "מה זה המקום הזה, את יודעת?"
קסנדרה הסתכלה עליו בהרמת גבה ואמרה, "זה פאב?"
"קסנדרה, זה לא סתם פאב, זהו מועדון ברולסקה. את יודעת מה-זה?"
כאשר קסנדרה הנהנה בראשה לאות לא החל אלפריק להסביר. "בורלסקה היא סוגה תיאטרונית הומוריסטית העושה שימוש בפרודיה ובגזמה גרוטסקית. היא מזוהה עם פירודיה מוזיקלית ועם פרשנות לא הולמת לקטעי אופרה ויצירות קלאסיקות שהייתה רחוקה מהמקור."
"אם כן, מה אנחנו עושים כאן?" שאלה קסנדרה.
אלפריק פתח את הדלת המועדון ואמר, "את הולכת ללמוד להזיז את הגוף שלך."
קסנדרה הסתכלה על אלפריק בתמיהה וכאשר ראתה את הנשים רוקדות כמעט ללא פרטי לבוש פתחה האחרונה זוג עיניים גדולות בזעזוע.
קסנדרה הסתכלה על אלפריק שחייך למראה פניה המזועזעות ואמר, "זה לא כל כך נורא, הם אומנם לא לבושות הרבה אבל הן יודעות להזיז את הגוף שלהן."
"ואני לא?"
אלפריק צעד לעבר אחד השולחנות הצדדים, מתעלמת מרקדנית שהחלה לרקוד לצידו. הוא סימן לקסנדרה להתיישב ואמר, "קסנדרה, במשך כל חייך את נלחמת כי היית חייבת להגן על עצמך ועל משפחתך. לא היה איכפת לך מהטכניקה המטרה הייתה להגן ואני בטח שעשית עבודה נפלאה, אבל."
הוא הסתכל על קסנדרה שהתיישבה מולו ואמר, "קסנדרה, אם את מתכוונת להפיל את הממלכה ולהביא שלום, את תצטרכי לעשות הכל כדי לדעת איך להחזיק חרב בלי להיראות כאילו את מחזיקה מרדד."
קסנדרה חייכה והסתכלה סביבה, בחורים צעירים, גברים מבוגרים, כולם ממעמד הביניים ישבו משועשעים למראה הנערות והנשים הרוקדות ומציגות קטעי אופרה.
"ואתה חושב שהן יעזרו לי, כי תאמין לי, אני ממש לא מתכוונת לרקוד ככה או להתלבש בצורה כזאת או אחרת!" אמרה קסנדרה במהירות.
"זה בסדר, אני בכוונתי שתתלבשי או תעמדי מול הקהל כך כל המטרה שלי היא ללמד אותך לא לעמוד כל כך נוקשה, ללמד אותך להשתחרר מעט."
אלפריק נעמד ואמר, "בואי אחרי, יש מישהי שאני רוצה שתפגשי." והחל לצעוד לעבר חדר הרקדניות.
קסנדרה הלכה אחריו, מעט בחשש. כל העניין נראה לה מגוחך. אז נכון שהיא מעולם לא הייתה מסוג הילדות שיצאו לשחק ולהשתעשע כי היא הייתה צריכה לספק אוכל למשפחתה, ונכון שהיא למדה להלחם על חייה בעוד שילדות אחרות בגיל שלה למדו לקפוץ בחבל, אבל זה הייתה המציאות שאליה היא גדלה ולא היה לה דבר שהיה ביכולתה לעשות.
אלפריק וקסנדרה נכנסו לתוך חדר קטן, על ספה קטנה ישבה רקדנית מעשנת סיגריה. היא הייתה לבושה בחלוק ארוך, סאטן בצבע כחול בהיר.
האישה העיפה מבט קצר בקסנדרה ואמרה, "הסתובבי, נערתי," שמעה קסנדרה את קולה העדין.
קסנדרה עשתה כפי שהתבקשה ועשתה סיבוב קצר עד שעמדה בחזרה מולה. האישה הסתכלה על אלפריק ואמרה, "לא שמעתי ממך הרבה זמן, מה שלומך?"
אלפריק הוריד את הגלימה ואמר, "שלומי מצוין, איירין, מה שלום התינוק?"
קסנדרה התבוננה בהם מדברים ושאלה בקול, "אתם מכירים אחד את השני?"
איירין הסתכלה על קסנדרה ואמרה בחיוך, "אלפריק הציל אותי מפשיטה שבייתה בביתי. הוא מצא אותי כמעט גוססת ליד הבית, החיילים האורניים היו מידי קשוחים בשבילי. הם אנסו אותי… אלפריק הביא אותי לכאן ודאג לי ולתינוקי לכל צרכי."
קסנדרה הביטה באלפריק בהערכה ובמשך כמה שניות שרר שתיקה עד שלבסוף אמר אלפריק, "קסנדרה, איירין הסכימה ללמד אותך, אני מקווה שתמצאי את השיעורים…מועילים."
"קסנדרה, אני רוצה שתדעי שאני לא מבזבזת את הזמן שלי לחינם. כיוון שאלפריק ביקש, לא יכולתי לסרב, אבל אני אגיד לך את זה. אסור לך לפספס שיעור, אסור לך לאחר ואסור לך, לספר לאף אחד מה אנחנו עושות כאן, האם זה מובן?"
קסנדרה הנהנה בצייתנות ואיירין הרעיפה לעברה חיוך חם. "אז זה מסוכם,כל ערב אנחנו ניפגש כאן לשיעורים."
"תודה איירין," אמר אלפריק ונשק קלות לכף ידה. היא חייכה חיוך קטן ואמרה, "העונג כולו שלי."
"קסנדרה, שנלך?" שאל אלפריק והסתובב לצאת. קסנדרה העיפה מבט אחרון באיירין ועזבה את החדר אחריו.
הם צעדו לעבר הארמון עד שהגיעו לפתח היער ואלפריק אמר, "קסנדרה, אני מקווה שאת לא רואה את זה כתור עונש, אני עושה זאת לטובתך."
"אני מבינה," אמרה קסנדרה.
אלפריק הסתכל עליה במשך מספר דקות, במט ספקני עד שלבסוף הוא הנהן ועזב את היער משאיר את קסנדרה לבדה.
כאשר צעדה במסדרון לעבר חדרה, שמעה קולות צחוק ושמחה מחדרו של כריסטופר. היא התקרבה קלות לפתח הדלת והבחינה בכריסטופר ומליסה יושבים קרובים על הספה הרחבה.
מליסה החזיקה בידה כוסית יין וצחקקה בעליזות. קסנדרה עמדה בצד והסתכלה על כריסטופר שחייך בהנאה, נוגע קלות בשערה הארוך והיפה של מליסה.
היא הסתכלה עוד מספר שניות וחזרה לחדרה.
קסנדרה פיזרה את שיערה הארוך והסתכלה על עצמה במראה, בוחנת את בועתה במראה הקטנה.
כאשר כריסטופר וקסנדרה עמדו צמודים אחד לשני, לא יכלה קסנדרה שלא להרגיש פיק ברכיים קל. היא לא הבינה למה הגוף שלה הגיב כך, מעולם לא חשה כך.
כאשר כריסטופר הסתכל על פניה וירד לשפתיה, היא הרגישה מעט קנאה על כך שאין לה שפתיים מושלמות כמו למליסה. קסנדרה שמה אצבע על שפתיה ובחנה את השפתיים הגדולות והמלאות. היא הסתכלה על עינייה הגדולות והירקות שתמיד הזכירו לה עיני חתולה ונאנחה בשקט.
היא הסתכלה על שיערה, ולמרות שלא רצתה להודות בזה, זה היה חלק בעצמה שמאד אהבה, היא תמיד טיפחה ושמרה על שיערה.
קסנדרה הסתכלה עוד פעם אחת אחרונה במראה ואז הסתובבה ונשכבה על המיטה באפיסת כוחות וכעבור כמה רגעים נרדמה.