שנאה לא בא פרק -7-

וואו, שנים מאז הפרק האחרון.. אני מקווה שמישהי זוכרת משהו..
טוב, תהנו.. ןאני באמת אשתדל לעלות מהר יותר… למרות שביום ראשון אני מתחילה ללמוד…

פרק -7-
אלפונסו צעד בשקט לעבר חדרה של קסנדרה. הוא חייב היה למצוא איזה לכלוך עליה, משהו שיכול לגרום לו להאשים אותה בגידה. ואם לא ימצא, חשב בליבו. הוא חייך ברשעות ומלמל בשקט, "תמיד אפשר להכניס איזה חפץ."
הוא פתח את דלת חדרה ונכנס פנימה. החדר היה מסודר, המיטה מוצעת והחפתים המועטים שבחדר היו במקומם.
הוא פתח את דלת הארון בחיפוש אחר חפץ מפליל כשהבחין בתיק שהונח בצד. אלפונסו חייך ולקח את התיק למיטה. הוא שפך את תכולת התיק על המיטה.
על המזרן נחו מספר פריטים חסרי ערך כמו, מברשת שיער פשוטה, מספר סיכות שיער ישנות. מספר מטבעות זהב וספר ישן.
אלפונסו הרים את הספר ופתח אותו, אך הדפים היו ריקים, הוא דפדף קדימה ואחרוה אך הדפים היו לבנים.
הוא זרק בכעס את הרצפה למיטה והסתובב לצאת שלפתע הבחין בחפץ שנצנץ בצד על הרצפה. הוא התכופף והרים את הטבעת בתחושת הלם.
"זה לא יכול להיות!" אמר בשקט ויצא מהחדר, צועד במהירות לעבר חדרו של המלך.
הוא פתח את דלת החדר לאחר קבלת אישור הכניסה מהמלך ואמר, "אני מצטער להפריע, מלכי. אך זהו נושא שלא דוחה דיחוי."
"מה קרה, אלפונסו?" שאל המלך שישב מול שולחן הכתיבה שלו, מעיין במספר ספרים.
הוא הרים את ראשו והסתכל על אלפונסו שנראה המום וכועס בו זמנית.
"עוד מההתחלה ידעתי שמשהו בנערה האלביונית נראה לי חשוד, ומסתבר שצדקתי. עשתי קצת בילוש בחדרה ותראה מה מצאתי." אמר והרים את הטבעת המוזהבת.
עיניי המלך התרחבו החוסר אימון. "זה לא ייתכן," מלמל בשקט. "אני יכול?"
"כמובן," אמר אלפונסו והגיש את הטבעת לאולף.
"אבל זה לא הגיוני, אנחנו השמדנו את כל עשר הטבעות, אני זוכר במפורש שאני עמדתי וצפיתי כשהשומרים הכניסו את הטבעות לאש."
"יכול להיות שהיו אחד עשר ולא עשר?!" שאל אלפונסו בתהייה.
"אם כן, אז אנחנו חייבים להשמיד את הטבעת, אסור שהטבעת תימצא, חייבים להשמיד אותה."
"כמובן, מלכי," אמר וקד קלות. "ומה לגבי הנערה?" שאל אלפונסו, "אם היא חלק מהמסדר המקולל צריך להרוג גם אותה."
המלך הנהן בראשו בכובד ראש. "אלפונסו, אני רוצה שאתה באופן אישי תקרא לנערה. אנחנו נרד לשורש העניין ועד אז, הטבעת תישאר אצלי בתוך הכספת."
אלפונסו הנהן בראשו, הוא השתחווה קלות ועזב את החדר, צועד לעבר המטבח.
באותה שעה ישבה קסנדרה במטבח, מקלפת את תפוחי האדמה האחרונים שהגישה לה בלה. אן, חברתה כבר עזבה את הטירה ואיתה סלסלה עמוסה אוכל.
"משהו נוסף, בלה?" שאלה קסנדרה בחיוך.
בלה חייכה ואמרה, "כן, אני צריכה שמשהו ישטוף את הכלים המלוכלכים."
קסנדרה נאנקה כשראתה את כמות הכלים העצומה שנחה בצד.
"בלה, בבקשה, רחמי עלי, אני לא יכולה לעשות את כל זה לבד, אני אסיים רק מחר."
בלה הסתכלה על הבחורה שהתחננה בפניה ולא יכלה שלא להרגיש רחמים כלפיה, היא נאנחה ואמרה, "דריינה, מרי, עזרו בבקשה לקסנדרה לשטוף את הכלים."
קסנדרה פלטה אנחת הקלה ושאלה, "אחרי זה אני משוחררת?"
בלה הנהנה בראשה ואמרה, "כן."
קסנדרה ישבה מספר רגעים על ספסל העץ וכעבור רגע צעדה לעבר ערימת הכלים ביחד עם מרי ודריינה. היא לא הספיקה להרים כלי אחד שדלת המטבח נפתחה ואלפונסו עמד בפתח.
"קסנדרה, המלך קורא לך," אמר והסתכל עליה בתיעוב. "אני במקומך הייתי מזדרז." והוא עזב את המטבח.
מרי ודריינה הסתכלו על קסנדרה מבולבלות, היא משכה בכתפיה. גם היא לא ידעה למה המלך מזמן אותה.
היא ניגבה את ידיה במגבת שהייתה לידה, ניערה את בגדיה וצעדה לעבר חדר העבודה של המלך.
היא לקחה נשימה עמוקה רגע לפני שדפקה על הדלת. כעבור רגע דלת החדר נפתחה והיא ראתה את אלפונסו עומד ליד המלך שישב מול השולחן. הוא הסכל עליה בסבר פנים חמור.
"התקרבי אלי, נערה," אמר המלך.
קסנדרה הייתה מספיק חכמה כדי לא לנסות להתחכם, היא הבינה שיש משהו אחר שהמלך רוצה לדון בו וזה לא היה קשור לעובדה שהיא גנבה מחדרו של הנסיך מספר סבוני רחצה.
במשך כמה רגעים נעץ בה המלך מבט חמור סבר ולבסוף שאל, בשלווה. "הגיע לידי חפץ שהיה בתיק שלך ואני רוצה שתספרי לי איך הוא הגיע לידך."
קסנדרה הנהנה בראשה. המלך קם מכיסאו וצעד לעבר תיבה מצופה זהב שהייתה נעולה במספר שרשרות.
המלך סימן לה להסתובב כאשר פתח את התיבה. היא עשתה כרצונו וכעבור רגע קרא לה חזרה.
"התקרבי אלי, קסנדרה," אמר המלך.
קסנדרה צעדה עוד מספר צעדים עד שעמדה קרוב לשולחן.
"אני רוצה שתביטי בחפץ ותגידי לי מאיפה השגת אותו," אמר המלך ופתח את ידו.
בפנים נחה הטבעת בשעת טיולה בארמון ההרוס של אלביון. זו הייתה טבעת עשויה מכסף ובמרכזה נחה טבעת זרקון כחול כהה, בצורה מקצועית. מסביב לבית האבן היו חריטות של סימנים מיסטיים.
"מצאתי את זה," אמרה קסנדרה בשלווה.
"שקרנית!" אמר בכעס אלפונסו. "איך את מעיזה לשקר בנוכחות המלך?!"
"אלפונסו, בוא ניתן לנערה לדבר. אם מצאת את הטבעת, תוכלי להגיד היכן מצאת אותה?"
קסנדרה הנהנה בראשה ואמרה, "באחד הימים כשחיפשתי אחר חפץ שווה להחליף בתמורה לכמה חתיכות אוכל. נכנסתי לתוך הארמון ההרוס וחיפשתי, לבסוף לאחר שהתייאשתי כשלא מצאתי דבר, התיישבתי על הרצפה והבחנתי במשהו מנצנץ שהיה מונח ליד אחר הריקות ההרוסים, התקרבתי ומצאתי את הטבעת."
"ולמה לא החלפת אותה?" שאל אולף בסקרנות.
"ניסיתי, אך אף אחד מהסוחרים לא רצה את הטבעת, הם אמרו שהיא לא שווה כלום, במיוחד שזהו חפץ שהיה בתוך הארמון."
"כשראית שהטבעת לא שוות ערך למה לא זרקת אותה?"
קסנדרה משכה בכתפייה ואמרה, "זה לא כזה היה חשוב בעיני באותו רגע, הנחתי שאולי במקום אחר ירצו אותה אז שמתי אותה בתוך התיק."
במשך כמה רגעים המלך ואלפונסו נעצו מבטים בקסנדרה. היא פחדה שידעו שזהו לא כל האמת. לבסוף אמר אלפונסו בכעס, "את יודעת מה העונש של בגידה במלוכה?"
"מוות בתלייה."
"נכון מאד. וזה מה שיקרה לך בעוד כמה רגעים אם לא תתחילי לספר את האמת. ואם לא תספרי יש לי מספר דרכים לגרום לך להגיד."
"אבל, אני נשבעת, אני לא משקרת!" אמרה קסנדרה בכעס. "זו האמת."
"מספיק!" אמר המלך בכעס ודפק בידו על השולחן. "שומרים, הכניסו אותה לצינוק עד שאני אחליט מה לעשות איתה."
"אבל אני נשבעת, אני לא גנבתי אותה, אין לי מושג מאיפה היא צצה, אתה חייב להאמין לי!" צרחה קסנדרה כאשר השומרים תפסו בה וגררו אותה לצינוק.
היא ניסתה להיאבק, אך ללא הצלחה, השומרים היו גדולים וחזקים ממנה. הם זרקו אותה לתוך הצינוק נעלו את הדלת והלכו משם.
קסנדרה ישבה על הרצפה הקרה. היא לא בכתה ולא פחדה. היא הוציאה את השרשרת מצווארה והסתכלה על הטבעת. זו הייתה טבעת זהה לטבעת שהייתה אצל המלך.
קסנדרה לא סיפרה למלך שמצאה שתי טבעות. שבאותם רגעים שקסנדרה מצאה את הטבעות והרימה אותן, אחד מהטבעות זהרה באור עדין.
היא בחנה את הטבעת המוזרה. קסנדרה הבינה שזהו אינו עוד חפץ ישן וחסר ערך והיא החליטה לשמור אותו. ועכשיו כאשר ראתה את תגובתו של המלך למראה הטבעת החליטה לשמור על הטבעת.
היאענדה את השרשרת חזרה והחביאה אותה מתחת לחולצה. היא הסתובבה בתא הקטן והאפל והמצחין. ערימה של קש הייתה בצד התא והיא נשכבה עליה.
לאחר מספר שעות, כשבטנה של קסנדרה כבר קרקרה מרוב רעב דלת התא נפתחה והשומר אמר, "את משוחררת, הוראת המלך."
קסנדרה חייכה בהקלה ויצאה מהתא, צועדת חזרה לעבר חדרה. היא צעדה במסדרון הארוך המוביל לחדרה כשראתה את הנסיך צועד לחדרו, והבעה זועפת על פניו.
היא חייכה לעברו וקדה קלות.
כריסטופר הסתכל על קסנדרה כאילו קיבלה הגונה מפטיש אך כדי לא להראות לה את הבעת הפלא שנחה על פניו אמר במהירות, "את לא יכולה לא להיכנס לצרות כשאני לא כאן."
קסנדרה התעלמה מתגובתו ואמרה, "איך היה המסע?"
"מתיש, מעצבן, האיכרים האלה לא יודעים איך להתנהג, ממש ברבריות." אמר ולא הבין למה הוא בכלל מספר לה.
היא משכה בכתפיה ואמרה, "האיכרים האלה חסרי כל, הם עובדים קשה בשביל מינימום שכר. עכשיו שמגיפה תקפה אותם ואת משפחתם הם עושים כל מה שביכולתם לעזור למשפחותם."
כריסטופר הסתכל על קסנדרה בהלם, כששמע את מילותיה המרירות. הוא מיהר לנער את מחשבותיו ואמר, "לילה טוב קסנדרה."
היא הנהנה בראשה וצעדה לעבר חדרה לקחת מגבת ובגדים נקיים ורצה לעבר האגם שהיה בסמוך ליער.
קסנדרה רצה בזריזות, נזהרת שהמשרתים לא יראו אותה, אך לא שמה לב שבחלון שבאחד החדרים הגבוהים צופים בה.
"נראה לך שהיא תתאים?" שאל האש, הוא היה מכוסה בגלימה כך שלא ראו את פניו.
"ראיתי אותה במטבחים אתמול כאשר קצצה את הירקות, יש לה יד חזקה ויציבה מאד."
באיש הסתובב לעברו ושאל בציניות, "אתה רוצה להגיד לי שאתה בודק אותה לפי גודל הירקות שהיא חותכת?"
"כמובן שלא, אדוני, אני.."
האיש הרים את ידו ואמר, "תכין את הדברים, מחר נראה ממה היא עשויה." הוא העיף מבט בקסנדרה שנכנסה לתוך היער.