^^שיניים חדות^^ | פרק 3 | חלק ז'

♥מוקדש לניקולה שלי♥

-חלק ז'-

* "אמ… ג'ס? את מרגישה בסדר?" שאלה אליזבת, והניחה את ידה על כתפי. –"כן…. למה?" שיקרתי.
"את… אדומה! ומזיעה…. את בטוחה שהכל בסדר?…" שאלה שוב אליזבת. –"כן…. לא!" אמרתי.
התחלתי לראות כפול. "ג'ס?! ג'ס!" קראה אליזבת. *

"היא מתעוררת!" נשמעו קריאות מכל עבר.
ראיתי מטושטש. דמויות עמדו מעל ראשי. הינה אליזבת… ו… מייקי…. ואדי….. מה קורה כאן?!
"ג'ס, בואי, אני אעזור לך לקום" אמרה אליזבת ותפסה בידי.
"לא! אני לא רוצה לקום!" מחיתי.
"מה? למה?" שאלה אליזבת, "טוב ג'ס, תעזבי את השטויות שלך, בואי, נלך לשטוף פנים" אמרה אליזבת ושדלה אותי לקום.
"די!! עזבי אותי כבר!!"
צעקתי עליה. היא נרתעה לאחור, "אני לא רוצה לקום! בא לי למות!!" צעקתי, "למה אף אחד לא מבין את זה?! עזבו אותי!! תנו לי למות!!" צעקתי.
רקעתי ברגליי כמו ילדה קטנה.
אליזבת ראתה מזועזעת ומבולבלת. גם אדי ומייקי.
"ג'ס! קומי!" פקד אלי אדי –"עזוב אותי מטורף אחד!" צעקתי, "עופו ממני! אני רוצה למות!! למוות!! אתם שומעים אותי?!?! עזבו אותי כבר! תנו לי למות בשקט! לבד!!" צעקתי. הייתי מטורפת. לא הייתי אני. נכנסתי לקריזה. אני אף פעם לא הייתי במצב כזה.
"דיי ג'ס, בבקשה, תני לי לעזור לך" התחננה אליזבת, "את עייפה, תנו לה מים!" –"לא!" קראתי.
"עזבו אותי! עופו מכאן!!" צעקתי.
נשכבתי על הרצפה, בועטת ברגלי ומנופפת בידי, מכה על הרצפה, צורחת וצועקת כמו משוגעת.
"תנו לי למות!! אני רוצה למות!!!" –"ג'סיקה!" קראה אליזבת, "תתעשתי על עצמך!"
"לא!! אני רוצה למות! אתם לא מבינים אותי!! פסיכופתים!" צעקתי.
קמתי מהרצפה, וצעדתי לעבר הכיתה.
הילדים, הסתכלו עלי כמו על משוגעת פסיכופתית שברחה מבית חולים לחולי נפש, שבמקרה גם מאיימת עליהם באקדח.
פתחתי את התיק שלי, והפלתי את כל החפצים שבו על הרצפה.
התיישבתי על הרצפה וחיפשתי בין החפצים המפוזרים מספריים.
לקחתי אותם והתרוממתי.
"ג'סיקה! מה את עושה?!" קרא אדי.
"עזוב אותי אדי! תן לי למות!!" צעקתי.
הצמדתי את המספריים לוורידים שבידי.
"מה את עושה?! מטורפת!" קרא אדי, והרחיק את המספריים ממני.
"אל תיגע בי!! תן לי למות!! אני רוצה למות!! עזוב אותי!!" צעקתי.
מייקי ליפף את זרועותיו סביב מותניי והרחיק אותי מאדי, ומהמספריים.
"עזוב אותיי!!!!" צעקתי.
"מה קורה כאן?!" שאלה המורה, ונכנסה לכיתה.
היא הייתה ממש מזועזעת מהמחזה. תלמידה פסיכופתית, שמנסה להתאבד כאן, מול כל עיני הילדים, באמצע ההפסקה.
"ג'סיקה…" נאנחה והתקרבה אליי.
היא הביטה בפניי. היא הניחה את ידה על מצחי. "היא רותחת!" אמרה.
"עזבו- או- תי!!!" צעקתי.
אדי הרים אותי בזרועותיו, והלך איתי החוצה, לחצר, בין כל הילדים המבוהלים והסקרנים.
"דייי!!!! עזוב אותי!!! תן לי למות!! אני לא רוצה לחיות יותר!!! הצילוווו!!!!!" צעקתי. בעטתי ברגלי, מנסה לגרום לאדי לשחרר אותי מאחיזתו.
"תפסיקי כבר ג'ס…. בבקשה!" התחנן אדי, "אני יודע שזה קשה…. זה משתלט עלייך! בבקשה תתגברי!" הוא אמר.
"עזוב אותי אדי, לאן אתה לוקח אותי?! קראתי.
"למקום שבו יטפלו בך ג'ס…. תסמכי עלי" –"ההההצייייייילווווווו!!!!!" צעקתי.
"אמרתי לך ילדונת" קרא קול בראשי.
"דיי כבר!!! תשתוק!!" קראתי, מנענעת את ראשי, כשידי מכסות את אוזני.
"זה לא יעזור לך… את כבר אחת משלנו…." חזר הקול.