ερο הסהר השחור- פרק8; ההירוגליפים של רֵע- חלק ב' ερο

הבזק האיר את החדר, אם סהרה הולכת להיעלם שוב…
לא, זו לא הייתה היעלמות.
סהרה עמדה במרכז החדר, בדיוק באותו המקום, חבריה עמדו מסביבה ובהו ביצור קטן אשר שוטט על הרצפה, ילל בחרישיות- חתול.
זה היה חתול בעל פרווה כתומה ועיניים רושפות, הוא נעץ בסהרה מבט והשתנה, הפך… גדול יותר, הוא הפך לעלמה צעירה לבושת שריון קרב; עיניה היו צהובות, אישוניהם מצומצמים ושחורים, הם נמתחים לאורך, לא כדרך הטבע. שיערה בגוון הבורדו נפל על מצחה, הוא גלש עד לכתפייה.
"בסתת," אמר רעסס. "עבר הרבה זמן מאז נפגשנו."
שתיקה מביכה השתררה בחדר, העלמה ששמה בסתת הניפה את ידה בהקלה. "לא הענקתי לכך תשומת לב מרבית, רעסֵס, אתה מכיר אותי. ואת," היא פנתה אל סהרה, "השליטה, את מכירה אותי? נדמה לי כי לא. לא חשבת להציג אותי בפניה? מה קרה לך, רעסס? אתה לא אחראי, זה לא הכבוד המגיע לאלה, האם אני צודקת בחורים?"
קרטר וג'וניור הנהנו במרץ והביטו בבסתת בבהלה, היא לא נראתה מרוצה.
"האם אני אמורה להכירך?" שאלה סהרה, ידה לפתה את רוסׂלינָן, המטה שלה.
בסתת חייכה וחשפה זוג ניבים מחודדים ומרתיעים. "אין מה לכוון אלי נשק, שליטה. אני אלה, בסתת, אלת החתולים? מי לא מכיר אותי בימינו?"
"לא אני," אמרה סהרה.
"ובכן," האלה החמיצה פנים. "לא אתווכח עם השליטה לעתיד, את לא מומחית, הא?"
היא נדה בראשה.
"אנחנו בדרך למקדש," אמר רעסס.
בסתת השפילה מבטה. "אני אבוא איתכם, איך הגעתם הנה?"
"על אחד מהיצורים שצייר קרטר."
בסתת הנהנה, כאילו הבינה כל מילה, היא הפנתה את מבטה אל סהרה. "שליטה," אמרה. "את פגשת לאחרונה את החתול שלך? ואת הגמלים?"
"סילאם!" צווחה. "היכן הוא נמצא?"
"הוא בטוח אצלנו, האלים, אני מגדלת אותו כמו מלך עד שתתחילי להתרגל לעניין המלוכה, אני אלת החתולים, הוא מאושר איתי. והנץ שלך, פרוביס, הוא כאן, חשבתי שתרצי אותו בחזרה. אני לא אוהבת ציפורים."
סהרה הנהנה, היא הייתה חייבת לבטוח באלים, ובטח שבאלת החתולים, סילאם בטוח.
"ומה עם הגמלים?"
"העגלה בתוך המקדש, אמרתי להם שידאגו להם שם, אם תרצי לעזוב ולנדוד, הם יחזירו לך אותם. תרצי כי נלך עכשיו לארמונך החדש? נשלחתי להראות לך אותו, ואני משוכנעת שאנשי המקדש יחקו, נכון רעסס?"
רעסֵס נאנח בכבדות והשיב, "כן."

הם הגיעו לארמון בעזרת קסמה של בסתת, הם עמדו במרכז חדר רחב ידיים, מפואר ויפיפה; עיטורים מוזהבים עיטרו את הקירות, כמה כיסאות הונחו במעגל לא אחיד במרכז החדר.
"המלכה, ברוכה הבאה לארמון שלך, אנו נמצאים במצריים המערבית," אמרה בסתת בחיוך. "זו אולם הישיבות, האלים לא בדיוק הקדישו זמן רב לתכנון ביתך החדש, אך נמצאות כאן משרתות, טבחים ועובדים. את זקוקה לשומר ראש, לא? אני כבר אשיג לך אחד."
דבריה של בסתת נשמעו לא ברורים כל כך, סהרה נצמדה לקרטר.
"אל דאגה, שליטה," לחש באוזנה. סהרה התרפקה על אחד הכיסאות במהירות, רגע לפני שעברה בסתת לחדר הבא, החדר שלה עצמה.
בסתת פתחה את דלת העץ הכבדה בחריקה צורמנית.
לעיניה של סהרה נגלה חדר שגודלו משתווה לגודלו של אולם הישיבות, מיטת אפריון הוצבה בסמוך לקיר הנגדי להם, חמישה פמוטים הונחו על אדן החלון ושולחן עבודה קטן ויחיד הוצב במרכז החדר, שטיח עתיק ציפה את רצפת האבן הקרה ואת היקרות ציפו טפטים מפוארים בגוון סגלגל. ארון בגדים מעץ מהגוני הוצב בסמוך למיטה.
"המקום הזה יותר יפה מכל בית שאי פעם חייתי בו, בסתת," אמרה סהרה בטיפשות.
בסתת הנהנה. "זה ארמון מפואר ביותר גבירה."
סהרה מעולם לא ביקרה בארמון, ובד בבד שכנה בתוכו, התנאים תמיד צוירו לה כיקרים מדי, תנאי יוקרה מסובכים הורסים את שלוות הנפש.
"ומה עם פרוביס? אמרת שהוא נמצא כאן, אך לא ראיתי אותו," רטנה סהרה.
בסתת קפצה שפתיים. "הוא נמצא כאן, הייתי בטוחה שתבחיני בו. וגם הוא."
פרוביס נסק ממרומים, הוא צנח לכיוונה ונחת על כתפה, טפריו ננעצים בבשרה ויוצרים חתכים. סהרה הקפידה להחזיק אותו רק בעזרת כפפה או מגן כלשהו, אך לא היה לה אכפת.
"פרוביס," קראה. "אני כל כך שמחה לראותך!"
הבנים הביטו בה בחמדנות, חיוך מרוחים על פניהם בצורה מדאיגה. סהרה לא הכירה את ג'וניור או רעסֵס, היא גם לא הייתה יכולה לומר זאת על קרטר, אך היא הרגישה צורך עז לחבקם.
בסתת סגרה את דלת החדר. "אני וחברייך נשוחח מעט, סהרה, את מוזמנת להסתובב בארמון."
בעודה יוצאת מחדר, הבחינה סהרה בכתב כלשהו המצוי על הקירות הסמוכים, הירוגליף.