אבודה כ-אין סוף: פרק 2

– נקודת מבט של קיילי-
התעצבנתי על תומס, אבל פשוט חייכתי, למרות שכעסתי.
המאמן שלנו אריק, סיפר שפתחו לפני יומיים ביה"ס חדש, שהוא קרוב לבית שלי.
למעשה, בית הספר הזה, קיים אך ורק לנערים מוכשרים, כמוני, וכמו עוד המון ילדים.
הוא סיפר לנו אתמול, שהיום אנחנו צריכים ללכת לשם.
———
עברתי במזכירות של ביה"ס.
הייתה שם, מזכירה "מכובדת" מאוד.
עם בגדים מכובדים: ג'ינס ארוך, וחולצה סגולה מכופתרת.
"אני יכולה לעזור לך?" היא אמרה בזמן שניתקה את הטלפון.
"כן, אני תלמידה חדשה שמי הוא קיילי ג'ונסון" עניתי לה.
"מי הוא המאמן שלך?" שאלה בזמן שהקלידה במחשב.
"אריק, אריק האדסון" אמרתי לה.
"מעולה, את תהיי בכיתה הזו" היא אמרה והתחילה לסמן לי איכן נמצאת הכיתה.
הכיתה הייתה נמצאת בקומה הראשונה, באמצע, בין כיתה ט'1, וט'3.
בכל מקרה, נכנסתי לכיתה, ושמתי את התיק השחור שלי בשולחן שהיה בשורה הראשונה.
"היי" פנה אליי בחור.
"היי" אמרתי.
"מה קורה?" הוא שאל.
"בסדר, ואיתך?" עניתי בשאלה.
"הכל מעולה!" הוא ענה.
"קוראים לי סטפן" הוא אמר, "ולך?"
"אהמ.. לי קוראים קיילי" עניתי.
—-
אחרי כמה זמן, די התיידדנו.