אהבה אסורה- פרק 2- תלמיד חדש

"אלינור אני אוהב אותך את יודעת אבל אין סיכוי שאני ייתן לו לפגוע בך את חייבת להבין את זה.
אני דניאל נשבע שלעולם לא אהיה עם אלינור" אמר דניאל הכאב שבמילותיו הורגש בליבה של אלינור
"בראבו, פשוט בראבו סיימת עם הרגשנות" אמר האיש המכוסה בפנים "עכשיו לכו מכאן" הוסיף האיש תוך כדי שדחף את אלינור לכיוונו של דניאל "אנחנו עוד נעקוב אחריכם כדי לכם להיזהר" אמר האיש לפחות זה מה ששמע דניאל הוא היה מרוכז בלשחרר את הקשירה.

-במקום לא נודע-

"ביצענו את המשימה בוס" אמרו שני האנשים עם הראשים המכוסים
"יופי המיועדים הללו היו אמורים להיות עם בני הזוג המקוריים שלהם אם לא האיזון בעולם יופר" אמר הבוס

-חזרה לאלינור ודניאל-

"אלינור את בסדר הם עשו לא עשו לך שום דבר נכון?" אמר דניאל בדאגה
"לא אני בסדר אני מצטערת שבגללי היית צריך לבוא לסמטה החשוכה הזאת בשעת לילה מאוחרת עדיין לא הבנתי לא הבנתי למה אסור להיות ביחד"אמרה אלינור בקול שקט
"תגידי לי את בסדר חטפו אותך לא התכוונתי לשבת רגל על רגל" אמר דניאל "לא מתעלמים מאנשים שאוהבים תגידי לא קר לך עם חצאית המיני והחולצה הקצרה בשעה כזאת כי אני קופא" הוסיף
"אני לא מאמינה שלא נוכל להיות ביחד והאמת בכלל לא קר לי" אמרה אלינור "כנראה שאולי נצטרך להסתפק בחיבוק או שניים כרגע הם בטח עוקבים אחרינו" אמר דניאל
"אני רק רוצה שתזכור שאני אוהבת אותך אבל עלינו לא לקחת סיכונים" אמרה אלינור בקול שקט
"ביי" אמר דניאל הם כבר היו בתוך הפנימיה "ביי" אמרה אלינור כך נפרדו דניאל ואלינור והלכו לחדריהם

-בוקר-

כמו כל בוקר אותם הדברים והארוחה הייתה תמיד אותה ארוחה אבל ההרגשה הייתה שונה היא כאבה בשביל שניהם
שניהם קמו ביחד מהשולחן אבל הלכו לכיוונים שונים דניאל עצר ליד חדרה של אלינור רק כדי לבדוק שהיא שם הוא פחד שיקרה משהו הוא לא רצה זה שמסכן אותה הוא ראה את הפרח הנבול במסדרון
והוא הרגיש כמוהו פעם היה חי ושמח ועכשיו הוא מת מבפנים הוא נגע בפרח והלך זה היה יום אביבי אז אלינור ביקשה להסתובב בחוץ אלינור לבשה חולצת אפרסק ושורט שחור עם נעלי אולסטאר בצבע אפרסק היא לקחה איתה ה-mp3 ואת אוזניות הגולגולות הגדולות שלה ושמה אותן על אוזניה היא הסתובבה ברחוב עד שנתקלה במישהו "סליחה" אמרה "אין על מה אם כבר אני צריך לבקש סליחה אני כזה מגושם" אמר הנער אלינור הרימה את ראשה וראתה נער בעל שיער שחור ועיניים כחולות כמו הים הוא היה גבוה ושרירי היא שמה לב שיש לו מזוודות לידו "היי קוראים לי שחר אני כרגע בדרך לפנימייה לעבריינים צעירים" את שלושת המילים האחרונות שאמר אמר בקול כנראה הוא פחד שזה ירתיע את אלינור "היי זאת הפנימייה שבה אני לומדת ודרך אגב קוראים לי אלינור" אמרה אלינור לא הייתה אפשרות לפספס את פרצופו המופתע של שחר "אתה רוצה שאני ילווה אותך לשם?" שאלה אלינור "אני ישמח" אמר שחר וחייך אלינור ושחר החלו ללכת לכיוון הפנימייה "את לא נראת עברינית איך הגעת לשם?" שאל שחר "להורים לא היה כסף אז ניהלתי כמה שיחות עם כל מיני אנשים והפכתי להיות סוחרת סמים לילדים בגילי" היה אפשר לשמוע את העצב בקולה היא תמיד חשבה מעניין מה קרה לאותם ילדים "איך אתה הגעת לכאן?" שאלה אלינור "אני הגעתי לכאן בגלל שפרצתי למכוניות" אמר שחר "הגענו לפנימייה היא לא משהו מיוחד אבל האנשים נחמדים" אמרה אלינור "הו, הנה אתה שחר אני רואה שכבר הכרת ידידה כאן אז אני ייתן לה להדריך אותך" אמרה מלאני מנהלת הפנימייה מלאני הייתה בעלת עיניים ירוקות ושיער גינג'י מתולתל היא הייתה יפה "טוב אז בוא נתחיל זה המסדרון" אמרה אלינור לאחר ריצתה הקצרה על המדרגות היא בהתה הפרח שהיה על הריצפה היא יכלה להישבע שהוא
היה נבול כבר כמה שבועות ועכשיו הוא חי שוב אלינור המשיכה את סיור עם שחר אך ניסתה להבין איך זה שהפרח חי "פה המטבח" אמרה אלינור והצביע על שטח המטבח "וכאן חדר האוכל כיוונה את האצבע שלה לכיוון חדר האוכל "איזה חדר אמרו לך שאתה?" שאלה אלינור את שחר "חדר 35" אמר שחר "אוקי אז בוא אני יראה לך איפה הוא נמצא" אלינור ושחר הלכו הליכה קצרה החדר הזה היה נראה מוכר אבל של מי הוא אלינור שאלה את עצמה היא תיקתה על הדלת ואז נזכרה נכון זה החדר של דניאל, דניאל פתח את הדלת "אלינור מה את עושה פה?" דניאל אמר בצורה מופתעת "מדריכה את התלמיד החדש שחר" אמרה "ממתי יש שותפים לחדר בפנימייה?" שאלה אלינור "לא יודע היום מלאני באה והכניסה עוד מיטה לחדר ואמרה לי לפנות חצי מהארון עשיתי את כל מה שהיא ביקשה ועכשיו הכול מובן" אמר דניאל "דרך אגב אני דניאל" אמר דניאל והושיט את ידו ללחיצת יד עם שחר