אויב הממלכות – פרק 2 – היילדה

מאגנוס הלך ברחובותיה ההומים של היילדה וכמעט ולא הצליח לפלס דרך לנפחיה של הממלכה, כדי לקחת את חרב הכסף שלו שהייתה מעוקמת לחלוטין ושלח אותה לאוגסט הנפח שיישר אותה. כמעט כל מי שפגש בדרך לנפחייה בירך אותו לשלום או נתן לו לעבור ופינה דרך ישרה. מאגנוס עדיין היה צריך להתרגל לכך שהוא השומר של היילדה וכולם יתייחסו אליו כמו אל המלך. הוא פנה ימינה לסמטת לבנים אדומות ונקש על דלת עץ עבה וקטנה שהיתה פתוחה מעט.
"יבוא." אמר קולו הצרוד של אוגסט.
מאגנוס פתח את דלת העץ לרווחה ונכנס למבנה בגודל בינוני עם קירות מלבנים אדומות. עשן סמיך מילא את החדר ומאגנוס שם את ידו אל פיו כשהשתעל. אוגסט ישב על שרפרף קטן ולצידו שולחן נמוך, וניקה במטלית לבנה פגיון נחושת מלוכלך, כנראה חדש. "מאגנוס, איזו הפתעה." אמר אוגסט וקם כדי לחבק את מאגנוס חיבוק ידידותי. רגליו היחפות היו שחורות מלכלוך ופחם וכך גם ידיו. מאגנוס התרחק מאוגסט כי לא רצה להתלכלך מפחם. "באת לקחת את החרב?" שאל אוגסט וניגש לחדר קטן ללא דלת והביא שק מלא עד אפס מקום של גחלים ושפך אותן לאח.
"כן. היא מוכנה?" שאל בנימוס מאגנוס.
"בוודאי." אמר אוגסט וניגש לפתוח חלון קטן ומרובע כדי שהעשן הסמיך שמילא את החדר יצא החוצה. הוא שב וניגש לחדר הקטן ופתח ארון עץ קטן והוציא ממנו את החרב של מאגנוס. חרב כסופה עם נדן בצבע שחור. היא נראית כמו חדשה, ישרה לחלוטין.
"תודה." אמר מאגנוס ולקח את מידו של אוגסט.
"אין על מה. בכל זאת אתה השומר של הממלכה." ענה אוגסט וישב על השרפרף. הוא ניגש לשולחן הנמוך והמשיך לנקות את הפגיון. מאגנוס הוציא מכיסו שני מטבעות זהב ואחד מכסף והושיט אותם לאוגסט.
"אני לא יכול." אמר אוגסט כשהסתובב וראה את המטבעות.
"למה? אתה עשית את העבודה ואני אשלם." אמר מאגנוס.
"אתה השומר של היילדה, אני לא יכול לקחת ממך כסף."
המחשבה על כך שמתנהגים אליו בכבוד מוגזם הכעיסה אותו כי הוא בסך הכל איש רגיל בהיילדה. לפעמים הוא פשוט רוצה לעזוב את היילדה, לעזוב את התפקיד, ולנדוד. אבל הוא לא רוצה לעזוב את דודו החולה. מעניין אם כך מתנהגים לשומרים בממלכות האחרות.
שאל את עצמו מאגנוס ושם את המטבעות על שולחנו של אוגסט, ויצא מהמקום. הוא סגר את הדלת מאחוריו והתחיל ללכת לשדות כדי להירגע. הוא עבר בשוק וקנה לעצמו כמה תפוחים וכיכר לחם ושאל: "מהו המחיר?"
"אין מחיר." ענה האיש הנמוך מהדוכן הגדול שלו. "בשביל אנשים כמוך אין מחיר."
מאגנוס רתח מזעם כי בסך הכל הוא רצה שהיילדה תתפרנס ושתושביה יתנהגו אליו כאחד מהם. אישה גבוה עם עגלת פירות ניגשה אליו ושאלה אותו: "האם אתה השומר? שהיילדה תברך אותך ואת משפחתך לעד." וחייכה קלות. וכך עוד אנשים באו אליו.
מאגנוס התעצבן והניח בחוזקה את המטבעות על הדוכן והלך במהירות מהמקום. צמתו שמגיעה עד סוף גבו השחורה התנופפה מצד לצד בזמן שרוח ליטפה את פניו והרגיעה אותו קצת. הוא הלך על שביל עפר שמסביבו שיחי תותים כדי להגיע לשדות ולהירגע. הוא נכנס לשדה ירוק עם פרחים מכל הצבעים והתיישב שם. הוא נשכב על גבו צופה בשמש אחר הצהריים החמה שמלטפת את פניו, ושואף את ניחוח הפרחים המתוק.
"מאגנוס?" שמע מישהו קורא לו.
מאגנוס קם וחיפש אחר הקול ומצא את בן דודו תומאס שנתן לו את תפקיד השומר. תומאס ניגש למאגנוס ונשכב על השדה הירוק. הוא חיטט בשק ולקח לעצמו תפוח ירוק והתחיל לאכול אותו.
"איך החיים בתור שומר?" שאל אותו תומאס.
"מבאסים." ענה מאגנוס והתיישב כשרגליו פרושות קדימה.
"למה?" שאל תומאס והתיישב גם הוא.
"כי התושבים לא מסכימים לקבל את כספי." אמר מאגנוס בכעס קל
"ומה הבעיה פה? מאגנוס ללא תשלומים זה מצוין. אתה יכול לחיות כמו מלך! טוב כבר עכשיו אתה חי כמו מלך." אמר תומאס בהתלהבות.
"מה אוגסט אמר?" שאל תומאס.
"שהוא מוכן לקבל את הכסף והוא אפילו העלה את המחיר בשבילי." אמר בסרקסטיות מאגנוס.
"ועכשיו תצטט בבקשה מה הוא אמר."
"הוא אמר שהוא לא יכול לקבל את הכסף כי הוא חייו לי את חייו כי אני השומר. את החלק האחרון המצאתי." אמר בצחוק קל מאגנוס.
"זה ברור לי, וחוץ מזה כולם פה חייבים לך את חייהם! אתה מציל אותם כל יום!" ענה תומאס.
"לא הצלתי מישהו כבר כמעט שבוע. אין פלישות, אין מפלצות, כולם חיים בהרמוניה." אמר מאגנוס וגילגל את עיניו.
"לדעתי זה די קול להיות השומר."
"אז למה ויתרת על התפקיד?" שאל בסקרנות מאגנוס והסתכל על בן דודו זה פעם ראשונה מאז שהוא הגיע.
"כי אבי חולה. הוא צריך שאני אהיה לצידו בכל מצב ובמיוחד ברגעים הכי קשים. אין לי את הזמן לשניהם." אמר תומאס באכזבה ודמעות עלו בעיניו.
"אל תדאג תומאס, אביך יהיה בסדר. מילה של שומר."
"מילה של שומר." ענה תומאס ושניהם צחקו.
הם נשארו שם עד השקיעה ואחריה התקדמו לעבר שכונת המגורים. הם עברו דרך השוק שבו כל האנשים יצרו מעגל סביב מאגנוס ובירכו אותו וביקשו שיקח מהם מתנות ותומאס לקח מהם בשמחה, אך מאגנוס רק ניסה למצוא דרך הביתה. הם עלו במדרגות אבן אפורות ופנו שמאלה ליד חנות של פסלים. הם התחילו להזדרז כי הם עזבו את ארתור, דודו של מאגנוס, ליותר מדי זמן. הם ניתקלו באישה נמוכת קומה ובידה עגלה עם פסלים של היילדה. על השלט היה כתוב "יבורכו אלה שיקנו". האישה נראתה עניה וחולה ומאגנוס ריחם עליה. הוא ניגש אליה וקנה שני פסלים ושילם מחיר כפול עבור שניהם. האישה חייכה ואמרה תודה והם המשיכו בדרכם.
*********************************************************************************************
הם פתחו את דלת ביתם ונעצרו כשהם מתנשפים מרוב ריצה. מאגנוס הניח את השק עם האוכל שקנה וא החרב על שולחן גדול והשעמד בפינה ועלה במדרגות לחדרו של ארתור בזמן שתומאס הניח את כל הסלסילות מרוב התושבים בממלכה ליד האח. הוא לקח כיכר לחם וכמה פירות, מימיה עם מים ועלה אחרי מאגנוס במדרגות. הם פתחו את דלת חדרו של ארתור והתיישבו ליד מיטתו. ארתור ישן הם חיכו שהוא יתעורר ובינתיים שקעו בשינה.