אוסטרון – פרק 8

אוי, לא.
אוסטרון לא הביע את המתח שהופיע בו פתאום, כאילו תפסה עווית את גרונו. הוא ידע שיכול לקרות דבר כזה. אחרי הכול, כמה אלפים יכולים להימצא כל כך קרוב לבני אדם? קרוב עד כדי שיטרידו את כת לרזאב? הוא היה צריך לצפות את זה. גורדיו כבר מזמן ישן. "אתה בטוח?" שאל אוסטרון את קאלירוס. הוא קיווה שיאמר שלא. כמה אלפים כבר היו שיכל להתיידד איתם? לשיר איתם מזמורים למאלורה?
"אני בשום דבר לא בטוח" קאלירוס חייך. "חוץ מבשם שלי. אני בטוח ששם שלי קאלירוס. קאלירוס וורון"
אוסטרון חפן את פניו בידיו ומלמל קללה. "הכל בסדר?" קאלירוס שאל, עדיין מחייך. למה הוא חייב להיות כל כך נחמד? למה הוא לא מצביא אלפי חזק, עם זוג חרבות מעוקלות וצלקת קרב? אוסטרון התיישב בסיכול רגליים ושלף מתיקו את הנייר שקיבל מלארי. היה רשום שם בבירור: 'התנקשות'. 'קאלירוס'. לא היה כאן מקום לטעויות. האלף חייב למות.
הוא הסתכל לו בעיניים. היו לו עיני אלף, שנראו כמו עיניים של בן אדם אך מוארכות מעט. הן שיקפו את המדורה והיה נראה שהן בוערות מבפנים- ניגוד מוחלט לחיוך מלא האהדה שנמצא לא רחוק מתחתיהן. אוסטרון הצליח לזייף חיוך. "בוא, נלך לישון" קאלירוס לא התווכח. הוא הפנה את מבטו לאחור וקרס על הדשא. "אש… האש מרחיקה חיות טורפות, כן?" הוא שאל, כאילו לאוויר. אוסטרון ענה לו. "כן. את כולן." קאלירוס התהפך ועצם את עיניו. אוסטרון נשף, ספק בהקלה ספק בחשש מהעתיד להגיע. האלף חייב למות. קאלירוס חייב למות. הוא הוציא את הפגיון מחגורתו בדממת לילה, ובהה מספר שניות באש המרצדת שהשתקפה על הלהב הקצר. הוא ידע בדיוק מה הוא צריך לעשות אבל לא הצליח לחשוב מעבר לקולות המוסר הנלחמים בתוך ראשו. הוא ידע מה הוא חייב לעשות, והוא ידע שהוא רוצה להילחם למען מטרתו של לרזאב הגדול. אבל איזו סיבה, בשם האלים, יכולה להיות לרצח של האלף החביב והידידותי הזה?
אבל הוא נזכר במה שקורה למסרבים לפקודה של לרזאב.
הוא קם כשהסכין בידו ועשה צעד לכיוונו של קאלירוס. האלף היה מכוסה בבגדי העור העלובים שלו בלבד. זה היה כל כך קל. קל מדי.
הוא המשיך להתקדם בכיוונו. קאלירוס שכב עם גבו אליו והאור האדמדם מהמדורה האיר לאוסטרון את הדרך. הוא הפך את הסכין בידו וכרע ברך סנטימטרים ספורים מגבו של קאלירוס. הוא הסתכל אחורה. גורדיו כבר לא ישן. הוא ישב על רגליו האחוריות, כאילו מחכה. לא מעודד ולא מנסה לשכנע אותו לסגת. היה לו ברק בעיניים, כאילו בוחן כל תזוזה שלו. אוסטרון השיב מבט לאלף. הוא עדיין היה בגבו אליו, גרונו חשוף, חסר הגנה, והיה מואר באור המדורה. מאחוריו נמתח הצל של אוסטרון, גם כן מחכה שיעשה מעשה. היה אפשר להבחין בסכין המתהפכת בידו של אוסטרון. הוא הניף אותה מעל ראשו ושאף לריאותיו. הוא שם לב לניצוץ מתכתי בשיערו ועצר. מהסיפורים ששמע על האלפים תמיד היה להם סוג של 'תג שם', שהם קראו לו נורטאסונה. ואז, במאמץ אחרון, הנחית את הסכין.
ציפור שחורה עפה מעליהם בנפנוף כנפיים עליז.
גורדיו נשף, נחת על גחונו, ועצם את עיניו.
אוסטרון לא ידע אם לצחוק או לבכות. מה שנעשה נעשה, והוא קיבל את ההחלטה שלו. הוא הרים את קווצת השיער שחתך משיערו של קאלירוס בכף ידו וגילה בפנים פיסת ברונזה מעוצבת, שעליה חרוט באלפית מילה שלא יכל לקרוא, אך הניח שהיא שמו של קאלירוס. הוא משך מתוכה את השערות הקשורות אליה והניח אותה בכיסו.
כשהסתכל סביבו ראה שכל היער ישן, ואחרי ששקל את הדבר עם עצמו החליט להצטרף אליו. הניח ראשו על גורדיו ונרדם.
הם קמו לקול רשרוש אגרסיבי של ענפים. אוסטרון וגורדיו התעוררו לאטם לאחר לילה של שינה טובה, אך לא היה סימן לקאלירוס. איפה שישן עכשיו נמצאו כחמישה בורות קטנים שנראו כאילו נחפרו ביד. אוסטרון הסתובב וחיפש אותו מסביב. "קאלירוס? איפה אתה?"
אין מענה.
"קאלירוס, אני צריך לחזור לריביקאן!"
נשמע רשרוש מאחוריו והוא הסתובב וראה את קאלירוס- צעד מאחוריו – מריח את האוויר כאילו יכל כמעט לטעום אותו, ובוהה באוסטרון. "קאל, הכל בסדר?"
קאלירוס המשיך להסתכל עליו בעין צרה. "אתה יודע, ללמוד מהר שפה זה לא דבר יחיד של אלפים. אנחנו יכולים להריח גנבים."
אוסטרון בלע רוק. למה שלא ישים לב? הוא חתך ממנו מאה גרם של ברונזה שהיו תפורים לשיערו מאז … השד יודע מתי. הוא היה צריך לחשוב מהר. "מעולה! הוא גם גנב לי את השעון! זהב טהור!"
הוא הסתכל עליו בהיסוס, ופתאום הפרשי הגבהים ביניהם נראו לו בולטים במיוחד. האלף מכוסה הבוץ שהסתכל עליו לא היה אותו קאלירוס עליז ששר איתו אתמול מסביב למדורה. עיניו היו צרות , פניו חרושות וידיו מלאות בוץ שהתייבש. הוא קפץ ממקומו והסתובב אחורה, תוך כדי שהוא מקלל מה שנשמע לאוסטרון כמו קללה באלפית. הוא החל להתרוצץ ליד העצים ולחפש סימנים כלשהם.
אוסטרון התיישב, וגורדיו הסתכל לו בעיניים. לפעמים היה נראה לו שהזאב יכול לדבר איתו יותר טוב מכל בן אדם או בן מחצית שאי פעם דיבר איתו- וכרגע, הוא אמר דבר אחד: ללכת.