אור ואש – פרק שלוש

ברגע שהיא יצאה מתא הכלא, החיוך של קיר נמחק.
בטח גם איקסן, כמו כולם, חושב שהחיים במבצר הזה מושלמים. שהיא רשאית לעשות מה שבא לה ואף אחד לא אומר על זה כלום. כולם טועים.
היא מעולם לא קראה למקום הזה בית. כל פעם שהיא תיארה אותו היא השתמשה במילה "כלא", מה שהמקום הזה באמת.
היא לא הורשתה לעלות בערך לחצי מהקומות, היו מקציבים לה זמן מסוים להיות חופשייה, ורק פעם בחודשיים היא הורשתה לצאת החוצה, אחרי מה שקרה היום בטח עוד פחות.
עכשיו, כמו כל יום, הגיע הזמן להחליף לארוחת ערב ואז רק בשמונה לישון. אם יתפסו אותה ערה אחרי שמונה אסרו עליה לצאת המחדר שלה כל היום. לא פעם קיר תהתה אם מנסים לשמור עליה או שפשוט מענים אותה.
"את כבר אמורה להתלבש." אמר אחד החיילים שעבר לידיה, היא לא זכרה את שמו. בכל מקרה כולם היו דומים: לבושים במדים צהובים, תספורת קצוצה ושריון. אפילו באופי הם היו דומים: קשוחים, קרים, ודואגים, כביכול.
היא הנהנה ורצה לחדר שלה. הבגדים הלבנים כמו תמיד חיכו לה על השולחן: שמלה עם מחוך מחניק, גרביונים, נעלי עקב מזעזעות ומסרק ליד. קיר פשוט שנאה את הבגדים האלה, כל יום שהייתה יוצאת מהמבצר היא שרפה את השמלה וזרקה את הנעליים.
היא לבשה אותם מהר והלכה במעידות קטנות לחדר האוכל. בחיים לא יגיע היום שהיא תתרגל ללכת על עקבים.
"קיר, איפה היית?" שאל ליטריקס, האיש היחיד במבצר שקיר ידעה את שמו, הרי הוא היה השומר שלה עוד בתקופה שההורים שלה היו בחיים.
"ביקרתי את איקסן, יליד האש." קיר חייכה מעט כשראתה כמה ליטריקס כועס. מאז שהיא היתה ילדה היא ניסתה להוכיח לכולם שהיא בחיים לא תהיה הנערה הצייתנית שהם רוצים שהיא תהיה. את האופי המרדן שלה בחיים לא יצליחו לשנות.
היא התיישבה בקצה השולחן הגדול. מיד היא קיבלה סלט וכמה תפוחי אדמה, כמו תמיד. קיר אף פעם לא סבלה את האוכל הזה.
היא גמרה אחרי רבע שעה את האוכל, הכריחו אותה לאכול מעט למרות שקיר היתה מהירה מכל הבחינות. כל זמן הארוחה ליטריקס נעץ בה מבטים זועמים והיא התעלמה.
אחרי הארוחה היא חזרה לחדר שלה מהר. היא רצתה לבקש מליטריקס לשקול לשחרר את איקסן, אבל המבט שלו היה די מלחיץ. היא החליטה שמחר היא תדבר איתו.
אבל כנראה שלא היה לה מזל, או שכן, כי ליטריקס נכנס לחדר והתיישב על מיטתה.
"אסור לך להקשיב למה שהפושע הזה אמר, הוא יכול לברוח ולהרוג אותך בשנייה." הוא אמר, קולו נשמע דואג אבל קיר פקפקה בזה.
היא נאנחה. אם ליטריקס היה יודע על הכוח שלה… מעניין מה הוא היה חושב. הוא בטח לא משתווה לכוח של איקסן, אבל הוא עדיין חזק. "ולמה אתה חושב שהוא פושע? הוא רק ילד יתום שרוצה להישאר בחיים."
ליטריקס צחק, אולי בפעם הראשונה שקיר שמעה אותו עושה את זה. "זה מה שהוא סיפר לך, אה? מה דעתך לדעת את האמת?"
היא זקפה את ראשה. "איך?"
הוא הניח בידה מפתח לבן, כמו הכול במבצר הזה, חוץ מהכלא. "תבקשי ממישהו שייקח את אותך למרתף. את תגלי על העבר של יליד האש מהר מאוד."
היא בלעה רוק. האם איקסן באמת שיקר לה? היא לא היתה בטוחה שהיא רוצה לגלות את האמת… אבל הסקרנות שלה תמיד היה צד חזק באופי שלה.
היא מלמלה משהו ויצאה מהחדר. המפתח שליטריקס נתן לה הקפיא את ידה.
היא לקחה את אחד החיילים – לא היה לה כוח להפר עוד פקודה עכשיו – וירדה איתו למרתף. אחרי שנכנסה היא אמרה לחייל שזה בסדר, והוא הלך.
היא נשארה לבד במרתף, וראתה רק תיקיה אחת שם. תיקיה שהיה כתוב עליה: איקסן.