אור ואש – פרק שש

~קיר~
קיר לא יכלה להאמין לזה. היא בחוץ. היא רצתה לצרוח מרוב אושר, אבל ידעה שליטריקס עדיין מחפש אותם, וזה גם לא ממש ימצא חן בעיני איקסן.
איקסן… אחיה הגדול.
כל הדרך עד לעיר היא בחנה אותו. הוא היה גבוה ושרירי הרבה יותר ממנה, היו לו עיניים שחורות ושיער אדום-שחור מתולתל מעט, לא היה ביניהם דבר אחד משותף, גם לא באופי.
טוב… אולי חוץ מתכונה אחת: מרדנות. אפשר היה לראות על איקסן שגם אם ייענו אותו הוא לא יציית לפקודות, בדיוק כמו קיר.
"הגענו." הכריז איקסן וחייך בקושי.
קיר נאנחה ובחנה את העיר, שכמו המבצר, זהרה באור לבנבן. לא סתם קוראים לארץ הזאת "ממלכת קיר" – ממלכת היום.
ביבשת הזו יש שלוש ממלכות (שפעם היו ארבע): קיר – ממלכת היום, אדר – ממלכת האדמה, ות'ריי – ממלכת האוויר.
הממלכה האחרונה, שהייתה רק כפר, היא ביישרה – ממלכת החיה, שנקראה כך על הפראיות וחוסר החוקים שלה. למרות כל זה, כל מי שגר שם חי באושר.
בגלל קשיים לנהל את הכפר הגדול (הרי לא היה שום שליט למקום) היא התפצלה, וקיר ואדר לקחו את השטח שלה וצירפו אותה לשלהם. רוב הביישרים עברו לקיר וככה היא הפכה לממלכה החזקה ביותר, והיא עדיין כזאת, למרות שמה שקוראים לו ההתהפכות קרה לפני יותר ממאה שנים.
"קיר?" מלמל איקסן.
"מה?" היא שאלה.
"טוב… האור שלך כבה." איקסן לא נשמע כאילו רגיל לדאוג למישהו, אבל באמת נשמע ככה ברגע הזה.
קיר ראתה שהזוהר הלבן שבדרך ככל יש סביבה באמת כבה. היא היתה שקועה יותר מדי במחשבות. כלומר, המחשבה של: איך הם יצאו לצאת מהממלכה באמת? יש לה יותר מדי שטח, סביר להניח שימצאו אותם עד אז.
"אני בסדר." היא מלמלה, וראתה שאיקסן מרים גבה.
הזוהר שלה חזר. קצה הגבה של איקסן התחילה לעלות באש.
תתעשתי, קיר. היא אמרה לעצמה בלב. ממתי את פסימית?
כנראה שמאז שפגשתי את איקסן.
היא רצה אל איקסן, שכבר נכנס לתוך העיר.
"אתה בטח מכיר את המקום הזה, יש כאן מישהו שיכול לקחת אותנו אל אדר?" היא שאלה אותו באדישות, מנסה להסתיר את ההתרגשות שלה. היא תמיד רצתה לראות את אדר, שחצי ממנה נמצאת מתחת לקרקע, הרי קוראים לה "ממלכת האדמה".
הוא משך בכתפיו. "אנחנו בטח יכולים לשחד מישהו. יש לך כסף?"
היא הנהנה והוציא מכיסה שק קטן מלא מטבעות.
איקסן חייך. "נראה לי שזה יספיק."
הם המשיכו ללכת, וקיר ראתה את ליטריקס עובר עם הסוס שלו את הכיכר שהייתה לפניהם. היא משכה את איקסן הצידה ואותתה לו להיות בשקט. הוא הנהן ושניהם הביטו בליטריקס.
הוא נשאר שם כחמש דקות, ואז הסתלק. קיר הצליחה לכבות את האור שלה בזמן שעבר לידה.
"הוא וויתר כל כך מהר על החיפוש?" שאל איקסן בלחש.
קיר הנידה בראשה. "אין מצב. ליטריקס בחיים לא יוותר בכזאת קלות."
"זה לא משנה, כי הוא הלך." איקסן התמתח וחזר ללכת, אבל קיר עצרה אותו.
"חכה. אתה עדיין מבוקש כאן, לא?" היא אמרה והרימה את הברדס של גלימתה על ראשה. "כדאי שתיתן לי לבדוק מה הוא עשה כאן, בסדר?"
איקסן נאנח. "פעם הדבר הזה היה כיף."
קיר חייכה והתחילה לצעוד.
"מה השומר עשה כאן?" היא שאלה אישה אחת.
האישה הושיטה לה דף שעליו ציור של איקסן. "הוא הביא את זה, מודעת מבוקש חדשה."
קיר לקחה את הדף והתחילה לקרוא. אחרי שגמרה היא לא ידעה אם לצחוק בבוז או להתעצבן.
איקסן רץ לעברה. למזלו הוא גם לבש גלימה ואף אחד לא הביט בו. "נו? אז מה ליטריקס עשה כאן?"
"תראה." קיר הראתה לו את הדף. "איקסן – מבוקש. התשלום עליך הוכפל לעשרים אלף מטבעות זהב."
איקסן הרים גבה. "רק על זה שברחתי? אם היו מכפילים את התשלום עלי בכל פעם שברחתי מהכלא אפילו ילדים בני חמש היו מתחילים לרדוף אחרי."
קיר נאנחה. "לא רק על זה. על גנבה, רצח… וחטיפת ילידת האור, אותי. והפרס על ההחזרה שלי למבצר הוא שלושים אלף מטבעות זהב. עכשיו ילדים בני חמש באמת יתחילו לרדוף אחרינו."