אחד מההם- פרק 3
שלי נכנסה בטריקת דלת לחדרה.. "עוד לא סיימנו את השיחה גברת צעירה." אמה צעקה לה מהקומה למטה.
כל היום הזה עבר על שלי כסיוט, בעקבות מה שקרה בשיעור של גברת אלווין היא ואנה הסתבכו והושעו מבית הספר ליומים, והכל קרה בגלל אותה שמועה ששלי שמעה ממישהו שהיא בכלל לא מכירה.
יומים אחרי, שלי חזרה לבית הספר מבחינתה הכל היה רגיל, אך רק מבחינתה כי מבחינת השאר היה זה יום מוזר, כולם בהו בשלי והתלחששו אחד עם השני, שלי ששמה לב לזה בחרה להיתעלם אך פתאום שלי הבחינה באנה רצה לעברה במן היסטרה וכל פניה מרוחות באיפור "איך יכולת?! איך את החברה הכי טובה שלי?! את ידעת כמה הוא חשוב לי?!" אנה צרחה בהיסטרה על שלי, שלי שלא הבינה למה נשארה עומדת דום במקום: "מה, מה עשית?" שלי התחילה לטהות מה כבר עשתה, "היית איתו, היית עם ג'ייסון מאחורי הגב שלי!" טראח אנה הסתירה לה.
כל מי שהיה בחנות נכנס להיסטריה, השודד צעק שכולם ירד על הרצפה ןכך הם עשו.
הוא דרש מהמוכר שיביא לו מיד את כל הכסף שבקופה והמוכר הסתכל עליו עם דמעות בעניים מתחננן: "בבקשה הכסף הזה הוא בשביל הטיפול הרפואי של אישתי היא גוססת, בבקשה קח כל דבר אחר מלבד הכסף." אך השודד לא הקשיב לו וצעק: "תן לי עכשיו את הכסף או שאני יורה בכולם!" בלב בררה המוכר נתן לשודד את הכסף כולו רועד.
השודד לקח את הכסף ויצא בריצה מהחנות אווין שהיה המום כמו שאר הלקוחות לקח יוזמה ורץ החוצה לעבר השודד וצועק: "היי תחזיר מיד את הכסף!"
השודד התעצבן והסתובב לראות מי הוא החוצפן וראה את אווין שהיה צנום יחסית עליו, השודד צחק בקול מרושע ונתן אגרוף לאווין.
אווין בלעה רוק התעלם מהלחי המצלצלת שלו ואמר: "אני לא מאמין באלימות! אז אנא ממך פעם אחרונה תבחזיר לאיש הזה את הכסף, או ש.." או שמה?!" השודד קטעה את דבריו בלגלוג והמישך ללכת, אווין התעצבן חטף ממנו את האקדח כיוון לכיוון ראשו וירה.
לי פתחה בבהלה את דלת השירותים, אף אחד מלבדה לא היה שם, היא נכנסה לאחד התאים, נעלה את הדלת, ירדה על ברכיה והתחילה לדחוף אצבעות לתוך גרונה.
התחושה שהייתה לה הייתה תחושה מגעילה, האצבעות בגרונה גרמו לה לכאב, צריבה וחניכה היא התחילה להשתעל וככל שכאב לה יותר כך עמוק יותר היא דחפה… "בהההההה…" קיא סמיך ומגעיל יצא מגרונה.
זה נשמך כמה דקות אך בסוף היא הרגישה שבטנה ריקה לגמרי, היא הורידה את המים וקמה, היא פתחה את הברז ושתפה ידים, כל פניה היו מכוסות באיפור מרוך ודמעות…. "מה עשית?!" לי נבהלה וראתה את ג'ין שצופה בה בהלם מוחלט.
הייתי בהלם, לא ידעתי מה לומר לא כל כך הכרתי את מר סמית, מידי פעם הייתי מכסח לו את הדשא תמורת תשלום, אבל חוץ מזה לא היה בנינו תקשורת. "אמא.. דיברתי חצי ישן "אני לא יודע מה לומר, יש משהו שאני יכול לעשות?" "לא מותק זה בסדר רק רציתי שתדעה…" אמא ענתה לי
אף פעם לא פגשתי במוות, אני כבר בן 17 ואף פעם לא שמעתי על מקרה של מוות עד היום, תודה לאל כל משפחתי ,חברי וסובביה בראים ושלמים והפעם היחידה שהייתי בבית חולים היה שנולדתי.
אומרים שמוות זה חלק מהחיים אצלי זה חלק שלא יצא לי להכיר, עד עכשיו….
תגובות (0)