אחוות הפגיון-ספר I; גילוי-פרק 8: חולשה

מכל הדברים בעולם אנגר שנא לשבת בלא מעש ולחכות, תיעב זו מילה יותר מתאימה. הדפיקה על דלת המשרד של ראת' הצילה אותו מלקרוע את כל המסמכים שהיו מפוזרים על השולחן, הוא התיישר בכיסא וכיחכך בגרונו.
"כן?" אמר בקול והדלת נפתחה לאיטה, קרול עמדה שם. הוא הגיב באופן מיידי, הוא שיחרר את החולצה שלו מהמכנס כדי שתכסה את קדמת המכנס שלו.
"סיימתי לארוז, פריץ לקח את המזוודה שלי והמשיך לארוז דברים מהחדר שלך." אמרה והתעסקה עם אצבעותיה הארוכות שוב, אנגר חשב על הידיים שלה עליו.
"הבטחתי לך לקחת אותך לביתך, אני מקיים הבטחות." אמר אנגר וקם ממקומו, הוא התקדם אליה והיא נשארה במקומה בכניסה למשרד. הריח שיצא ממנה היה של חשק שוב, הניבים שלו התארכו והכאיבו לחניכיים שלו. הוא נשם בכבדות ונעצר מולה, היא הרימה את ראשה כדי להביט בפניו.
"תפתח את הפה," אמרה "בשבילי." הגוף שלו ציית, הוא פתח את פיו והניבים התארכו עד כאב. היא הביאה את ידה קדימה אבל הוא תפס אותה מהמפרק לפני שהספיקה לגעת בפניו, היא הביטה ישר לתוך עיניו למרות שהיו מאחורי משקפי השמש שלו.
"אנחנו צריכים ללכת," אמר בהתנשמות "לפני שתעלה השמש." המשיך והביט בידה הקטנה, קרול לא זזה והמשיכה להביט בו.
"יש עוד זמן," אמרה והריח באוויר התחזק "השמש ירדה רק לפני שעתיים." המשיכה וניסתה להתקרב לאנגר, הוא סובב את ידה והרחיק אותה ממנו. התנופה העיפה אותו לקיר, הוא עדיין אחז בידה כשהיא נצמדה עם פניה אליו.
"זה לא משחק נקבה," אמר אנגר, הניבים שלו כאבו והמפשעה שלו אפילו יותר. "ברגע שאני אעשה משהו אני אקשר אלייך." הוא נשם בכבדות דרך הפה, הוא לא רצה להריח את הריח המשגע שלה.
"ומה רע בזה?" שאלה והסתובבה אליו, היא השתחררה מהאחיזה שלו ועם כל צעד שלה אליו הוא לקח אחד אחורה.
"את הבת של ראת', זה ירגיש לא נכון." אמר ויצא מהמשרד בדרכו לחניה.
"אז זה הרגיש לך לא נכון, מה שעשינו בבית שלי? זאת הבעיה שלך?" שאלה כשרצה אחריו, נעלי הספורט שלבשה לא השמיעו קול יחיד במסדרון המכוסה שטיח. אנגר עצר במקומו והסתובב אליה, היא נעצרה בפתאומיות כשראתה שפנה אליה.
"לא," אמר והביט אליה "הבעיה שזה הרגיש כל כך נכון וטוב שאני מפחד שאני לא אוכל לתפקד כראוי לחבר באחוות הפגיון." הוא הרגיש את ניביו דוקרים את הלשון שלו, קרול הביטה בו בעיניים נוקבות ופתחה את פיה.
"אהה…" לא היו לה מילים.
"לא חשבתי, עכשיו אם את באמת רוצה לראות את החתולה שלך אני מציע שנמהר לפני שתעלה השמש כדי להגיע לבית שלך." הוא המשיך ללכת במורד המסדרון ולתוך המבואה הראשית, קרול עקבה אחריו ונכנסה למושב הנוסע של האסטון מרטין שלו.
"אני מניחה שאני לא צריכה לתת לך כתובת." אמרה קרול במרירות כשחגרה את חגורת הבטיחות, אנגר התניע את הרכב ולא אמר מילה כל הנסיעה. כשהגיעו לביתה פתחה קרול את הדלת לדירה והכניסה את הקוד למערכת האזעקה, לילי קפצה אליה מיד.
"הי חמודה שלי." אמרה קרול ואספה את החתולה השחורה לידיה, החתולה גירגרה בשקט כשקרול ליטפה את גבה הרך.
"לא נראה לי ראיתי את הדירה שלך מוארת אף פעם." אמר אנגר וקרול הסתובבה בחדר החשוך.
"אתה גם לא ממש רוצה לראות, זה נראה כמו אחרי יום הדין." קרול התקדמה לחדר השינה שלה, לילי קפצה מידיה והתקדמה לכיוון אנגר. הוא השתופף והושיט את ידו לחתולה, היא התקרבה בחשש ואז התחכחה בידו הגדולה.
^"שמרת עליה כמו שצריך חיה?" שאל והחתולה הביטה בו עם עיניה הירוקות הבורקות, היא יללה פעם אחת ואנגר פלט גיחוך ^"בטח שכן, אני לא יכול לפקפק בחיה השומרת. איפה מצאת אותן?" שאל ולילי הביטה בקרול, היא יללה עוד כמה פעמים. ^"האח שלח אותך? מצויין." אמר אנגר וליטף אותה עוד, היא גירגרה ועצמה את עיניה.
"מה אתה מדבר שם?" שאלה קרול מתוך חדר השינה שלה, אנגר נעמד והביט סביבו.
"שום דבר," אמר ונעץ מבט בספרים שעל שולחן האוכל שלה "רק קצת מידע." מילמל לעצמו והתקדם בחדר החשוך, למזלו הראייה שלו בחושך לא הייתה כל כך רעה כמו הראייה הרגילה שלו.
"לקחתי את כל הבגדים שיכלתי להכניס לתיק הנסיעות שלי, ואני דורשת שניקח את לילי." אמרה ואנגר גיחך.
"מה שתגידי." אמר והסתובב כששמע מישהו מתקרב לדירה שלה, הוא הלך אחורה והתמזג עם הצללים כשנשמעה דפיקה בדלת.
"מי זה?" שאלה קרול והניחה את התיק על הרצפה ליד הדלת, היא הביטה דרך חור ההצצה ופתחה את הדלת.
"קרול, את חיה!" אמר גבר גדול וחיבק את קרול בחוזקה, אנגר נלחם ברצון לתפוס אותו מהצוואר ולקרוע אותו לגזרים.
"בריאן, מה אתה עושה כאן?" שאלה והריחקה אותו ממנה, היא נעמדה מולו כדי שיביט בה ולא ישים לב לתיק או לאנגר. בריאן היה גבר גדול, השיער החום שלו תמיד היה בתסרוקת צבאית. עיניו היו בצבע אגוז והאף שלו היה נראה מוזר כי שבר אותו אין ספור פעמים. אבל למרות הכל הוא נראה טוב, העבודה שלו בשטח והאובססיה שלו להישאר בכושר גרמו לו להיראות מאד מאיים. לראשו כמו תמיד חבש כובע אדום של פילדלפיה פיליז עם הסמל שלהם, הוא הוריד אותו כדי לחשוף את השיער שלו. הוא לא הסתפר והשיער צנח לו למצח מראה מוזר בעיניה של קרול, בריאן איגרף את הכובע בידיו הגדולות.
"כשלא ענית לטלפונים בסוף השבוע לא חשדתי, את אף פעם לא עונה. אבל לא הגעת לעבודה שלך בבוקר ולא ענית לשום טלפון שלך, אז הגעתי לכאן וראיתי שאת לא נמצאת. ביקשתי מכמה חברה בתחנה לשים צ'יפ כדי שאני אוכל לדעת מתי את מכבה את מערכת האזעקה וברגע שקיבלתי עידכון באתי לראות שהכל בסדר." אמר והביט סביב, אנגר העלה מסביבו ערפל מסתיר וניסה שלא לזוז.
"הכל מצויין, לא הרגשתי ממש טוב והפלאפון שלי לגמרי מת." אמרה קרול והחזירה את תשומת הלב של בריאן אליה "האמת שאני הולכת לבקר את קרובי המשפחה שלי מחוץ לעיר, כנראה שכחתי להתקשר לבוס. אבל הכל מעולה בריאן, תודה שבאת. אתה צריך עוד משהו?" שאלה קרול וניסתה לסלק אותו.
"האמת שכן, אני והחברה מהתחנה יוצאים עכשיו. מעוניינת? ותזכרי שניפנפת אותי בתחילת הסופ"ש." אמר והצביע עליה, הוא לבש את הכובע עם המצחייה לאחור ונשען על מסגרת הדלת. קרול בלעה רוק והביטה לתוך הדירה, אנגר נשם בכבדות והביט עליה.
"אני אצטרך לוותר גם הפעם, יש לי המון מה להספיק לפני הנסיעה." אמרה וחזרה להביט על בריאן.
"חבל," אמר בריאן והתיישר מולה "אני מקווה לראות אותך בקרוב." אמר וחיבק אותה בחוזקה.
"נתראה בריאן." אמרה קרול וסגרה את הדלת אחריו.
"מי זה היה?" שאל אנגר אחרי שביטל את הערפל וצעד ישר לדלת כדי לראות את בריאן מתרחק מהדלת.
"בריאן, הוא חבר קרוב שלי מאז… וואו כבר כמעט שבע שנים. הוא שוטר בתחנה בפילדלפיה, אמא שלי הכירה את דודה שלו והם הכירו בנינו כשהוא היה באקדמיה." אמרה קרול והרימה את התיק שלה.
"וכמה זמן את מודעת לכך שהוא דלוק עלייך?" שאל אנגר באגביות וקרול נעצרה במקומה.
"מה אמרת? אתה צוחק נכון?" שאלה והביטה באנגר.
"ממש לא, היה אפשר לראות את זה עליו. להריח את מה שהוא חש, ושאני לא אתחיל על מה שעבר לו בראש." רק המחשבה על כך העבירה באנגר זעם, הוא חשב על להתגשם מול הממזר ההוא ופשוט לפרק אותו.
"אל תהיה מגוחך, אנחנו כמו אח ואחות." אמרה קרול וחיפשה את הפלאפון שלה.
"בשבילך אולי, לו יש מין…. נקרא לזה אינסטינקט טבעי לרצות אותך. נקבות תמיד מושכות בני אנוש, משהו באבולוציה גרם לבני אנוש להעדיף ערפדים. הסיכויים לשרוד גדולים יותר." אמר אנגר והביט מחוץ לחלון, הוא ראה את השוטר חוצה את הכביש ונכנס למכונית שלו.
"מה שתגיד, אנחנו יכולים ללכת עכשיו?" שאלה ולקחה את התיק על כתפה.
"כן," אמר "קדימה." הם יצאו מהדירה לכיוון המכונית של אנגר, קרול הייתה מלפני אנגר ומשום מקום הופיע בריאן והפיל את אנגר לרצפה.
"מה אתה עושה?!" צרחה קרול על בריאן כשהצמיד את אנגר לשביל האספלט מאחורי הבניין שלה, הוא נתן לאנגר אגרוף ללסת אבל לא נראה שזה הפריע לו במיוחד. הוא קם והעיף את בריאן מעליו ותפס אותו בחניקה מאחוריו, בריאן בעט מאחוריו בין הרגליים של אנגר מה שגרם לו לקלל ולשחרר אותו.
"הוא היה מאחורייך, הוא רצה לתקוף אותך!" אמר בריאן וזינק שוב קדימה, אנגר הרים את ידיו ונתן לבריאן אגרוף ישר לאף.
"אני מכירה אותו בריאן!" אמרה קרול ורצה אליהם, האף של בריאן נשבר והתחיל לדמם. אנגר ניגב את ידיו על החולצה השחורה שלו, קרול רצה לבריאן ועזרה לו להתיישר.
"את מכירה את המשוגע הזה?" שאל והחזיק את ידו על אפו, אנגר נשאר לעמוד מולו.
"כן, ולמה נשארת כאן? אמרתי שהכל בסדר!" אמרה קרול וסובבה את בריאן כדי שיפנה אליה.
"ידעתי שמשהו לא בסדר, את אף פעם לא מבקרת משפחה." הוא הביט בה ועיני האגוז שלו חדרו עמוק לתוך שלה.
"אני הולכת עכשיו בריאן ואני לא יכולה להסביר לך למה, אני אנסה להתקשר אני מבטיחה." אמרה והרימה את התיק שהפילה.
"את הולכת איתו?" שאל והצביע על אנגר.
"כן, אני אתקשר. אני מבטיחה." אמרה קרול ונכנסה למכונית אחרי שאנגר פתח לה את דלת הנוסע.

"תשאירי אותו כאן, או שהשמש תטפל בו או שאני אחזור מאוחר יותר כדי לסיים עם זה." אמר מר.ל והניח את הצבת שבידו על שולחן הפלדה, גב' ה ניגבה את ידיה במגבת המגואלת דם.
"כן בוס, לאן הולכים עכשיו?" שאלה והניחה את המגבת בתוך סל האשפה הגדול.
"הוא לא היה כל כך הרבה עזרה אז אני מניח שעכשיו פשוט נחכה, לי יש עבודה לעשות ואני בטוח שיש לך דרך להעסיק את עצמך." אמר מר. ל והתחיל להתקדם למדרגות שהובילו לביתן.
"הי בוס?" שאלה ה.
"כן?" מר. ל הסתובב לנערה והביט בה.
"אם זו לא טרחה אני רוצה להתלוות אלייך, אני מעדיפה ללמוד להיות פיידרקסית טובה יותר ממישהו ותיק יותר." המילה ותיק הפריעה לו, גרמה לו להרגיש זקן. אחרי זמן הפיידרקסים מתחילים להתלבן, הצבע אובד מהעיניים ומהשיער. מר. ל צבע את שיערו בקביעות ולבש עדשות מגע בצבע הקודם של עיניו, הוא לא התלונן על חוסר אכילה או שינה. הפריע לו שהוא הפסיק להיראות כמו עצמו לאט לאט.
"אין לי בעיה, כל עוד את תהיי בשקט ולא תפריעי לי בדרכי." הוא עלה במדרגות שתים שתיים והגיע לבקתה.
"תודה מר. ל, אני מעריכה את זה." לפעמים הנערה הזאת יכולה להיות מאד מנומסת.
"אין על מה, עכשיו קדימה. יש לנו עוד הרבה לילה לצוד, ואני מתכוון למצוא את המלך העיוור ולהרוג אותו." אמר מר. ל ויצא לכיוון המכונית המסחרית.

הנסיעה למיקום החדש הייתה ארוכה ממה שקרול ציפתה, היא ישבה ליד אנגר וקיפלה את רגליה לחיקה והביטה מחוץ לחלון כשהנוף חלף במהירות מולה.
"את שקטה," אמר אנגר מבלי להסיט את מבטו מהכביש לפניו "זה בגלל מה שעשיתי לידיד שלך?" שאל ופנה לירידה מהכביש הראשי.
"זה לא זה," אמרה קרול באנחה "אני פשוט לא יודעת מה לחשוב יותר." המשיכה והביטה באנגר. "אתה נמשך אליי, זה ברור מאיך שאתה מתנהג לידי. אבל אתה מסרב לקבל את זה, אני יודעת שיש לך וורבי. אבל אמרת בעצמך שאתה לא נמשך אלייה, אמרת שאתם ביחד רק כי אתם צריכים את הדם אחד של השני." היא הביטה שוב מחוץ לחלון.
"אני לא יודע מה לומר לך קרול, אני אפילו לא מבין את זה." הוא האט את המכונית ועצר בצד הדרך, הוא הביט בה.
"אפשר לשאול אותך משהו אחד?" שאלה קרול והוא הינהן. "אתה מפחד ממה שאתה עלול להרגיש אם תנסה להיות איתי?" שאלה והוא הביט במגפיים שלו.
"זה לא ממה שאני ארגיש קרול," אמר וחזר להביט בה "זה ממה ששאני אהפוך להיות. זכרים קשורים מאד טריטוראליים ומגוננים כלפי הוורבי שלהם, ולפי מה שאני מרגיש אני אקשר אלייך בעוצמה כל כך חזקה שאני אפילו לא אוכל להיקשר לנקבות אחרות. וזה החלק הקל, בגלל שיש לי כבר וורבי אני אצטרך להיפגש עם בתולת הגורל ועם הג'ייליד של משפחתה של הוורבי שלי. התהליך לא דומה בכלל לגירושין, הוא כולל טקסים מיושנים ולא נעימים בכלל. אני רוצה אותך שלא אכפת לי מהכאב שיגרם לי, זה מפחיד אותי. כמה שאני רוצה אותך עד שאני אתן את החיים שלי בשבילך, את האדמיל שלי."
"אדמיל?" אמרה קרול,
"אדמיל זה חולשה של מישהו, מן התמכרות. זה משהו שהפרט לא יכול לחיות בלעדיו." הוא הביט לתוך עיניה הירוקות, השקט ביניהם גרם לו לאי נוחות. הוא העביר את המכונית להילוך והמשיך לנסוע שוב, קרול המשיכה להביט בפניו כשהתרכז בנסיעה. היא לא ידעה מה לומר, היא חזרה להביט החוצה במשך שאר הנסיעה.