איליין בלו 3 פרק ט"ו: הספר הירוק

"איליין, אני מחכה לך" קולו של טובי הדהד בראשי עוד כשפקחתי את עיניי בבהלה.
"טובי" צרחתי מבועתת, מביטה לכל הכיוונים- עוד החלום אוחז בי.
"לא, השם הוא עדיין לויד" לויד כבר היה ער, קרא ספר כלשהו ולגם מכוס תה חם. "מי זה הטובי הזה? הוא נשמע לי די חשוב".
"לא עניינך" אמרתי, מלפפת סביבי את השמיכה המרופטת ומלאת-האבק מהמושב האחורי.
"טוב בחירה שלך- אני לא מתחלק איתך בתה החם שלי" הוא חייך חיוך מרושע, מנופף מולי את הכוס שלו.
"למה לא? קפוא הבוקר" עיניי נכנסו למצב התחננות, "אל תהיה רע".
"אני לא הרע פה, את זו שלא מספרת לי מי זה הטובי הזה".
"טוב- אני לא צריכה תה" אמרתי, מתחמקת מלפתוח את הנושא הכואב הזה.
"ובכל זאת?" הוא שאל בקול ידידותי.
"טובי הוא… אהבת חיי, אבל הוא שכח ממני" דמעה ירדה מעיניי, כמה שאני מתגעגעת.
"איך אפשר לשכוח אותך?" הוא הביט בי כאילו הוא מנסה ליצור רגע רומנטי, חמקתי מידיו בעדינות.
"מחקתי לו את הזיכרון" נשענתי על הכיסא וחשבתי עליו.
"למה שתעשי את זה אם הוא אהבת חייך?" החשד גבר אצלו בעיניים, לגם עוד לגימה מהתה שכבר הפיק להתקרר.
"הייתי חייבת. הוא הציע לי נישואין, המגן שלי, וזה אסור עפ"י מגילת החוקים של הגנטאר" ניסיתי להסביר במילים שיכאבו פחות, "זה היה או למחוק את הזיכרון או למות, לא רציתי שיקרה לו כלום".
"ואיבדת אותו במקום" הוא ניסה להבין, מילותיו עשו את המצב עצוב יותר. "אני הייתי מעדיף להינשא ולמות ביחד".

"בכל מקרה" ניסיתי לשנות נושא ולמחות את הדמעות בשמיכה, "עכשיו יש עוד טובי, מעולם מקביל, שאותו צריך להחזיר ואחר-כך אני אתעסק עם הבעיות הבלתי-פתורות שלי".
"לי זה נשמע כמו לברוח מהצרות" הוא נאנח.
"אתה יכול לנהוג כבר?".
"בשמחה" הוא נבהל והתניע את האוטו.
"אז לאן לנסוע?" הוא שאלה כמו אתמול.
"דיברנו על זה כבר" קולי נהיה צרוד לרגע, "ליורקן מאלום".
"אנחנו לא הולכים לשם" הוא ענה.
"יש לך רעיון יותר טוב?" הוא ממש התחיל לעצבן אותי.
"יטותר טוב מלדפוק על הדלת של הרשע? כן" הוא ענה, "בואי נחפש מידע עליו קודם- נחפש את החולשה שלו".
"אם היו לו חולשות לא היו מפחדים ממנו כל-כך" הבטתי בו במבט אדיש.
"לכל דבר יש חולשה" מלמל לעצמו, "ואנחנו הולכים למצוא את החולשה של מאלום".
"אבל איך נעשה את זה?".
"אם רק היה לנו ספר או משהו, משהו שיכול להסביר לנו מיהו- נוכל להבין איך מביסים אותו" פרצופו פרצוף חושב, ואני רק מחכה לאיזו שהיא מחשבה חכמה שתעבור במוחו, אך ההפך קרה.
"יש לנו ספר" אמרתי, "יש ספר בבית של טובי- ספר ירוק שמסביר על הכל! נוכל להשתמש בו, ויש גם ספרים במשרדו הישן של אבי".
"מעולה" לויד חייך חיוך חושף שיניים.